captainhocaptain - הבלוג של הקפטנית

כמו בכדורעף

"מספר 6 מנחיתה רחוק וחזק, אז צריך לשמור על קו אחורי" "צריך להיזהר משמונה, היא זורקת תמיד בין עמדה 2 ל-1, תרדו לגליצ' אם צריך" "אני אעלה לחסימה, תעשו לי חיפוי" "ממי, תרגיל קוקייה במהלך הבא, סבבה?" אם הייתם צריכים להמר מי אמר למי מתי ולמה (בלי פרט, באר ונמק), אני די משוכנעת שלא הייתם […]

הקפטנית

08/12/2017


stock-photo-nobody-outdoors-sunlight-sky-silhouette-sunset-beach-sand-clear-sky-3bc46642-1c31-43f2-8627-5e6739a67740

"מספר 6 מנחיתה רחוק וחזק, אז צריך לשמור על קו אחורי"

"צריך להיזהר משמונה, היא זורקת תמיד בין עמדה 2 ל-1, תרדו לגליצ' אם צריך"

"אני אעלה לחסימה, תעשו לי חיפוי"

"ממי, תרגיל קוקייה במהלך הבא, סבבה?"

אם הייתם צריכים להמר מי אמר למי מתי ולמה (בלי פרט, באר ונמק), אני די משוכנעת שלא הייתם חושבים על נשים סביב גיל ה-40 (עשור וחצי לפני או אחרי זה "סביב"), שהן אימהות, בעלות קריירה כזו או אחרת, שמתחזקות בית, משפחה, שאופות חלות ועושות פרנץ' בציפורניים, שמארחות 20 איש בלי בעיה ומקמבנות הסעות לחוגים, תור לשיננית וכיבוד ליום המשפחה בגן (בין השאר). שיחות כאלה שומעים לרוב בין "בנים" – מנתחים את המשחק, מקללים את השופט, מתפעלים ממהלך מבריק כלשהו.

"תגידי, מה זה המשחק הזה? זה עם כדור?"

"כן, משחק כדור, החוקים בדיוק כמו כדורעף אבל במקום להכות בכדור, תופסים וזורקים"

"אז כמה שחקניות?"

"6, כמו בכדורעף"

"ומוציאים סרב?"

"כן, כמו בכדורעף"

"ויש גם סבב?"

"כן, נו, אמרתי, כמו בכדורעף"

"זה בכלל ספורט? נשמע חפיף"

בתיק שאני לוקחת תמיד לאימון (וגם לכל משחק) יש באופן קבוע ברכיות, ספריי קרח, שני סלילים של לויקו-פלסט (אחד צר, אחד עבה), מספריים לגזור את הדבק (כי ליבי אמרה שזה מזיק לחתוך בשיניים), משחת הפלא- טראומיל ולעיתים נוסף גם ספריי XXX שעוזר לכאבי הגב התחתון שמפציעים להם מדי פעם, ללא התראה מראש.

זה נראה לכם חפיף?

מי שנכח במשחק הגמר שנערך באולם המרווח ביורט דל מר (קוסטה ברווה, ספרד בשבילכם), עמד ושר "התקווה" וצפה במשחק הוירטואוזי של שתי הקבוצות שהגיעו לגמר, יגיד לכם שחפיף זה הכי הפוך ממה שהתרחש על המגרש ומחוצה לו.

זה היה אמנם כבר די מזמן אבל אפשר להגיד אותו דבר,אם לא יותר, על הגמר בריגה אליו הגיעו שתי קבוצות מאמאנט ישראל. אותי זה לא הפתיע במיוחד. כבר מזמן הבנתי שעופרה עלתה על רעיון גאוני שנתן מענה לצורך שעד עכשיו אף אחד אפילו לא הבין שהוא קיים, בטח לא אלו שגילו שהן צריכות. . הכי יפה זה שבמקום לעשות מזה עסק (שאני, אגב, די בטוחה שהיה מצליח), עופרה לקחה את זה כייעוד אישי וכמסע כמעט מיסיונרי בארץ ובעולם להפצת "הבשורה". והבשורה הזו היא כל כך פשוטה, מסוג הדברים שאומרים עליהם: "איך לא חשבו על זה קודם?", היא פשוטה כמו לתת לילדים כדור ולאפשר להם לשחק, כמו לתת לנשים כדור ולאפשר להן לחזור אל הכיף הזה מהילדות, לפני שהיינו צריכות להתנהג כמו נערות או נשים או משהו שאנחנו אמורות להיות.

וזה כבר לא כמו בכדורעף.