למה הם לא סופרים אותנו?

אסור לנו, לנשים, להפיל את האשמה רק על המפלגות. אנו חייבות לשאול את עצמנו מה אנחנו עשינו, באופן אקטיבי, כדי לגרום לכך שהמפגלות יתייחסו ברצינות לקול הנשי? - ד"ר אתי לוצאטו על ההתייחסות המועטה לקול הנשי

ד''ר אתי לוצאטו

05/03/2015


למה הם לא סופרים אותנו? צילום: שאטרסטוק

לכאורה, יש כאן פרדוקס. מצד אחד, אנו עדים בשנים האחרונות לגידול מתמיד בייצוג הנשי בפוליטיקה, הן במספר הח"כיות והן במספר השרות. גם בתחומים נוספים בחיינו ניכר גידול מסויים במספר הנשים, למשל בתפקידי ניהול בכירים. מצד שני, עיון במצע של המפלגות - לפחות אלה שטרחו לפרסמו - מוכיח כי ההתייחסות המפלגתית לנושאי תוכן שמעניינים נשים ונוגעים לאינטרסים של נשים, היא מזערית, אם בכלל.

יותר מזה, במסעות הפרסום של המפלגות אין כמעט "חיזור" אחר הקול הנשי ונראה שכל מפלגה משוכנעת שאין צרכים אלקטורליים מגדריים שדרושים התייחסות ברורה. באופן מפתיע, המגזר היחידי שבו נושא הקול הנשי מעורר ויכוח ציבורי הוא המגזר החרדי, שם קמה קבוצת נשים התובעת ייצוג במפלגות החרדיות ואף הקימה רשימה שרצה לכנסת תחת מצע זה.

מדוע זה קורה?

יש לכך מספר סיבות. חלקן מבניות והן נועצות עמוק באופי הפוליטיקה הישראלית והמסורת שלה. בראש ובראשונה, השמרנות של המערכת הפוליטית הישראלית. השיח המפלגתי הפוליטי מקובע סביב נושאי תוכן ביטחוניים-מדיניים באופן שמאפיל על נושאים חברתיים. למרות שחלק ניכר בציבור מצהיר כי שיקולים כלכליי-חברתיים יקבעו את הצבעתו בבחירות הקרובות, כולנו מבינים שהדומיננטיות של השיח הביטחוני עודנה יציבה.

שנית, נושא הייצוג הנשי מתעתע. אמנם חלה התקדמות, יש שריון לנשים ויש גידול במספר הנשים בכנסת, אבל הייצוג הנשי בכלל המערכת הפוליטית עדיין נופל מזה המקובל במערב. יתרה מזאת, בתחומים אחרים כמו מינהל ציבורי, שלטון מקומי, אקדמיה, עסקים וכדומה, הייצוג הנשי עדיין נמוך בכל פרמרטר מערבי.

שלישית, התחרות הפוליטית האמיתית היא על השאלה הרת הגורל: מי ירכיב את הממשלה הבאה. במצב כזה הכל משועבד לכך.

רביעית, יש מפלגות - כמו המפלגות החרדיות - שנאבקות בכל כוחן נגד ייצוג נשים וטיפול בבעיות נשים, מכוח תפיסה שמרנית-פטריאכלית. העובדה שאין "קנס" פוליטי-נורמטיבי על מחדל זה של המפלגות החרדיות יוצר לגימיטמציה להדרה נשים. שוו בנפשכם מה היה קורה לו שתי המפלגות הגדולות היו מכריזות כי לא תשבנה בקואליציה עם מפלגות שמדירות נשים מתוכן? איזו מהומת אלוהים הייתה קמה?

כאן אני מגיעה לנקודה כואבת במיוחד: אסור לנו, לנשים, להפיל את האשמה רק על המפלגות. אנו חייבות לשאול את עצמנו מה אנחנו עשינו, באופן אקטיבי, כדי לגרום לכך שהמפגלות יתייחסו ברצינות לקול הנשי? ובמונח "יתייחסו" אינני מתכוונת לאמירות כלליות, אלא להתייחסות עומק רצינית, כולל תוכנית פעולה ארוכת טווח.

על הנשים להבין שהישגים חברתיים הם תוצאה של עבודה פוליטית ממושכת ורצופה, עקבית ונחושה. מדובר על גיבוש כוח פוליטי ושימוש מושכל בו במסדרונות הכוח. בראש ובראשונה, זהו תפקידן של הפוליטיקאיות עצמן. הן צריכות להבליט את זהותן המגדרית, להיאבק למען נושאים נשיים ולא לשחק את המשחק הישן של הפוליטיקה. למרבה הצער, מרבית חברות הכנסת מתמסרות לסדר היום שמכתיבות המפלגות ונמנעות מעיסוק בנושאים נשיים.

אפשר ללמוד רבות מהדרך שעשו קבוצות לחץ אחרות בחברה הישראלית ולחקות את דרך פעולותן. על הנשים, שמהוות כמחצית האוכלוסייה ויש להן שורה ארוכה של צרכים חברתיים, אינטרסים ורצונות ספיצפיים ובלתי ממומשים, ללמוד כיצד תנועות מיעוט הצליחו לחדור למיינסטרים של החברה ולייצר שיח שמחייב כמעט את כל המפלגות להתיחס אליהן ואל צרכיהן.

יש לא מעט קבוצות לחץ שמיטיבות לשחק את המשחק הפוליטי ומגיעות להישגים לטובת אוכלוסיותיהן. הגיע הזמן שגם נשים יידעו להפעיל את כוחן ולעבור מתנועת מחאה לקבוצת לחץ הממנפת את אותו כח.

תצביעי - תשפיעי: פרויקט בלוגריות מיוחד

* הכותבת היא שותפה-מנהלת בקבוצת לוצאטו, מ"מ ראש מועצת עומר, חברת הנהלת הוועד המנהל של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ויו"ר עמותת יחדיו