7 דברים חשובים על הרגלי אכילה של ילדים

הורים נוטים לכפות מאכלים מסוימים, כמויות מזון ולוחות זמנים להאכלה. הניסיון מראה כי דווקא אמצעי כפייה מהווים גורם מרכזי בשיבוש הרגלי אכילה. אז מה נכון ומה לא נכון לעשות?

שרית דגן רבינר

26/02/2015


הרגלי אכילה בריאים. צילום: שאטרסטוק

אחת מהנאות החיים הגדולות היא אכילה. הורים רבים מתחבטים בבעיות אכילה ונכשלים בהזנת ילדיהם. אנו המבוגרים, חרדים להרגלי האכילה של ילדינו ורגישות זו מביאה אותנו "למאבקי האכלה" מיותרים, ולעיתים אף ללא כל פתרון משביע רצון. רוב המאבקים בתחום ההאכלה מקורם בדאגה כנה לילד ובעצות רעות. הורים נוטים לכפות מאכלים מסוימים, כמויות מזון ולוחות זמנים להאכלה. הניסיון מראה כי אמצעי כפייה מהווים גורם מרכזי בשיבוש הרגלי אכילה.

רשימה זו מתמצתת מעט מניסיוני האישי ומשני ספריה של הדיאטנית והמטפלת המשפחתית האמריקאית, אלין סאטר, שמציגה גישה חדשה בנושא האכלת ילדים - מינקות ועד בגרות. המאמר מתמקד באכילה וילדים ברמה הכוללת, ללא התייחסות לקבוצות גיל ולילדים בעלי צרכים מיוחדים.

בהתבסס על מחקר וניסיון, הנה  מספר עובדות הנוגעות לאכילה של ילדים:

1. ילדים רוצים לאכול - לא להכריח אותם

קיום יחסי האכלה חיוביים עם הילד דורש חלוקת אחריות. ההורה אחראי למה שמוצע לילד לאכול והילד אחראי לכמות שיאכל, אם בכלל. כהורים עלינו לקנות אוכל טוב ומזין, להניח ארוחה על השולחן ולספק ארוחות או חטיפי ביניים מזינים, חשוב שכל זאת ייעשה באופן נעים, אסתטי ותומך. לאחר שעשינו את כל אלה, יש לאפשר לילד לבצע את השאר ולבטוח בו שימלא את חלקו - לאכול.

אפילו תינוקות שזה עתה נולדו יודעים לווסת את כמות המזון לה הם זקוקים. אך כדי לתפקד ביעילות הם זקוקים להורה תומך, שמוכן ומסוגל להיות רגיש ומגיב למסרים שלהם בקשר לאכילה. הורים שאינם קשובים לרמזי האכילה של תינוקם, גורמים לו פחד שמא לא ידאגו לו, מה שמעוות את תהליך ההאכלה. אם אין לילדים עניין באכילה ובמזון (בהנחה שאין בעייה רפואית) הבעיה איננה חוסר רצון בסיסי לאכול.

חוויות שליליות שצבר הילד ביחס לאכילה עלולות לגרום לו להתנהג בדרכים סותרות. ילדים שמכריחים אותם, משדלים, מפתים או אפילו מרמים אותם ובלבד שיאכלו, סולדים בסופו של דבר מהאוכל ונוטים להימנע מאכילה. ילדים שמונעים מהם מזון כדי שלא יעלו במשקל, נעשים אובססיביים ופוחדים שלא יקבלו די אוכל. אלה, מועדים להפריז באכילה בכל הזדמנות.

2.  ילדים מסוגלים לווסת בעצמם את כמויות המזון שלהם

בשנות השלושים, כאשר החלו לראשונה להאכיל מבקבוק, לא ידע איש מה הדרך הנכונה לעשות זאת. על פי השיטה "המדעית", אנשי המקצוע דאז חישבו כמה קלוריות תינוק "צריך" לכל קילוגרם גוף. החוקרים חישבו את מנת המזון הכוללת ל - 24 שעות וחילקו אותה לשש ארוחות שוות (כל ארבע שעות, זוכרים?) והורו להורים לתת כמות מזון מדויקת במרווחי זמן קבועים.

במחקר שנערך במכון גסל, נעשו ניסויים בהאכלת תינוקות מבקבוק. התינוקות הואכלו כשהיו רעבים ובכמות שדרשו, בכל עת שביקשו, אפילו אם רצו לאכול פעמיים רצופות לאחר שינה ארוכה. המחקר הראה, כי הדבר היחיד שהיה עקבי באכילת התינוקות היה חוסר העקביות בכמות המזון שאכלו. על אף שקליטת כמות המזון השתנתה מיום ליום, קצב גדילת התינוקות היה אחיד.

3. ילדים שונים זה מזה

תינוקות אינם היחידים שכמות המזון שלהם אינה אחידה בזמן נתון: כך גם אצל ילדים ומבוגרים - אנחנו לא מודדים בדקדקנות את כמויות המזון שלנו. חוקרים בדקו כמה אכלו ילדים עד גיל שנה וחישבו את ממוצע צריכת המזון שלהם ב - 24 שעות. בהמשך, הפרידו החוקרים את הילדים שאכלו הכי הרבה, ואת הילדים שאכלו הכי מעט והסתבר שהילדים שאכלו מעט היו הכבדים ביותר ושקלו בממוצע 9 ק"ג והילדים שאכלו יותר מכולם, שקלו בממוצע 6.5 ק"ג.

למסקנה דומה הגיעו במחקרם שני תזונאים מהארווארד. מסתבר שאי אפשר לעשות את שניסו לעשות בשנות השלושים: להסתכל על תינוק, ואף לשקלו ולהחליט כמה עליו לאכול. יש הבדלים מדי יום ומתינוק לתינוק והבדל זה נמשך מעבר לשלב הינקות.

4. גדילה נקבעת בעיקר על ידי גנים והרגלי אכילה בבית 

סביר יותר שילדנו יגדל ויתפתח בהתאם לגנים שירש מאתנו ולא לפי משאלות ליבנו. נהוג להבחין בין שלושה טיפוסי גוף בסיסיים: אקטומורפי (דק וקווי), מזומורפי (שרירי ומוצק), ואנדומרפי (רחב ושמן). איש אינו טיפוס גוף "טהור" אבל לכל אחד יש נטיות משלו. הקפדה על אכילה בריאה ויחסי אכילה טובים יכולה לעזור מעט לנתוני הגנטיקה הבסיסיים.

5. לא כולם אוהבים לאכול

יש אנשים שפשוט מתעניינים במזון. ויש שלא. יש ילדים שפשוט קל יותר להביאם לשולחן לעומת ילדים אחרים שצריך לפתח טקטיקות כדי להרחיקם ממשחקיהם ולגרום שיבואו לאכול. השיטה הטובה ביותר היא להפריד בין "לבוא" לבין "לאכול". הם יאמרו "אני לא רעב". אתם תאמרו: "לא חייבים לאכול, אבל צריך לבוא ולארח לנו לחברה בשעת הארוחה". מה שלעיתים יכול לגרום להם להצטרף לאכילה כבדרך אגב, כי הם כבר באווירת אכילה נעימה.

6. לדוגמא אישית יש חשיבות רבה

שבו לאכול עם הילדים, אל תגערו בילד שאוכל חטיפים מול הטלויזיה בו בזמן שאתם עושים את אותו הדבר בדיוק בעצמכם. ילדים לומדים הכי טוב מחיקוי ולכן נדרשת דוגמא אישית טובה.

7. בתקופות מחלה חשוב לשמור על יחסי האכלה חיוביים

בעת מחלה נדרש משטר האכלה מיוחד ולמרות הקושי, חשוב לשמור על יחסי האכלה חיוביים. כאשר הילד יחוש בטוב, הוא ישלים בעצמו את כמות המזון הנדרשת לו.

חשוב לציין שלעיתים כדאי להעזר באיש מקצוע מתאים ברגע שאתם מרגישים שאינכם בטוחים כיצד לנהוג.

.

ולסיכום, האכלה היא מטאפורה ליחסי הורה - ילד באופן כללי. האכלה נכונה ויחסי אכילה בריאים כמו ארוחות משותפות ונעימות, הם חלק בלתי נפרד מהורות נכונה ויחסי משפחה בריאים.