חיה'לה - הבלוג של חיה לוי

לשון המורות

"שפת אלים חרישית" - לשון המורות: על מקורותיה התרבותיים וההיסטוריים של לשון המורות וכן פירוש לביטויים אחדים מתוכה.

חיה לוי

12/07/2013


.

"שְׂפַת אֵלִים חֲרִישִׁית יֵשׁ, לְשׁוֹן חֲשָׁאִים,

לֹא-קוֹל וְלֹא הֲבָרָה לָהּ אַךְ גַּוְנֵי גְוָנִים;

וּקְסָמִים לָהּ וּתְמוּנוֹת הוֹד וּצְבָא חֶזְיוֹנוֹת,

בְּלָשׁוֹן זוֹ יִתְוַדַּע אֵל לִבְחִירֵי רוּחוֹ,

וּבָהּ יְהַרְהֵר שַׂר הָעוֹלָם אֶת-הִרְהוּרָיו,

וְיוֹצֵר אָמָן יִגְלֹם בָּהּ הֲגִיג לְבָבו

וּמָצָא פִתְרוֹן בָּהּ לַחֲלוֹם לֹא הָגוּי;

הֲלֹא הִיא לְשׁוֹן הַמַּרְאוֹת, שֶׁמִּתְגַּלָּה

בְּפַס רְקִיעַ תְּכֵלֶת וּבְמֶרְחָבָיו..." (הבריכה, ביאליק).

כשהפכתי למורה במערכת החינוך הפורמלית, סקרתי בדאגה ובעלבון את האופן שבו מוצגות מורות בתקשורת, או ליתר דיוק, בתכניות מוזרות לנוער - מן המורה ענוגה זעפני מ"זבנג" ועד המורה לימונה. איך ילמד הנוער לכבד ולהעריך אותי, כפי שחלמתי כשהפכתי להיות מורה, אם התודעה הרכה שלו נשטפת בארס מרושע?

אחרי כמה שנים, התחלתי לצחוק מחיקויים של מורות. אחר כך גם פיתחתי תחביב טפשי - להתבונן בהם בסקרנות מקצועית: מה יש בנו, המורות,  שהוא בלתי נסבל, עד שחייבים לגחך אותו?

לבדיחות על חשבון מורות יש כמה מקורות.

אפשר להתחיל בהסבר של ברגסון. התגובה ההומוריסטית  היא התנגדות לאוטומטיות. ההומור הוא הדרך להתנגד, לתמוך בלא - צפוי ולהתנגד לאוטומטיות. אנחנו המורות מתנהגות לפעמים לפי מתכון ידוע מראש, אז זה מצחיק.

כשצוחקים על מורה יש בזה גם התנגדות לכללים קבועים וידועים מראש. זה טוב, כי במידה מסוימת, טוב שמתנגדים לכללים, זה מה ששומר לא לציית להם בצורה מטומטמת. זה גם נותן משמעות וטעם לחיים

.

אני חושבת שהסדר הנכון הוא שמורות חייבות להשית כללים ותלמידים חייבים לצחוק על זה, הנזק היחיד בגיחוך הזה הוא שמורות מפסיקות לרצות להיות הדמות המעצבנת הזאת, שאומרת מה לעשות, ולפעמים זה מפריע להן לעשות עבודה שכן צריך לעשות, כלומר, לעצבן את התלמידים, כי לא הכל כיף ופרחים בחיים, נו. ומאותה סיבה, גם קצת נוקשות זה לא סוף העולם, אז מורות לדעתי יכולות להמשיך להיות נוקשות ותלמידים יכולים לגחך גם על זה, רק לא מול הפנים, בבקשה, כי זה מעליב.

מה שמצחיק מאוד במורות, זה שהן טובות מאוד בלהגיד דבר אחד ולהתכוון לדבר אחר.

זה באשמת הדיכוי החברתי נגד נשים ונגד נותנות שירות בפרט, שבגללו שכנענו את עצמינו לא להיות תוקפניות, בצורה גלויה, כי זה לא נעים / נשי / חיובי / קליל ואסתטי / חינוכי.  אז אנחנו צריכות להוציא את התוקפנות שלנו בצורה עקיפה ובחיוך.

אולי אנחנו גם לא רוצות להגיד דברים חד וחלק, כי בפעם האחרונה שזה קרה ההורים התלוננו למנהלת.

אולי גם בלבלו לנו את המוח עם פתגמים כמו: אין ילדים רעים, יש ילדים שרע להם. או מטפורות כמו ציפור הנפש ומפתח הלב. או מחשבה יוצרת מציאות. ככה או ככה, יצא שמורות הן אלופות בלהגיד דברים שהן לא מתכוונות ולהתכוון למה שהן לא אומרות.

שלא כמו לשון המראות, אפשר לתרגם את לשון המורות. לשירות הציבור שאינו דובר פאסיב אגרסיב,  אני מביאה כאן כמה ביטויים מקריים ופירושם.

חשוב להעיר, שאינך צריכה להיות מורה, ושאינך צריך להיות אישה, כדי להשתמש בלשון המורות.

חשוב להגיד גם, שהמילון הזה הוא שימושי מאוד, כי ככה תדעי בדיוק איך לא לדבר איתי, אלא אם את רוצה להעלות לי את הסעיף. קודם כל, דברי ישר ולא מסביב, וחוץ מזה - אל תצחיקי אותי, אני דוברת מורתית עוד מלפני שנולדת:

גבירתי המורה, גם אם תמחקי שתי אותיות ותחייכי עד שיראו לך את הסתימות, חוקי הלוגיקה יישארו תקפים.

.

  • "אני מאוכזבת" = ידעתי מראש שאת תעשי את זה, אני מצטערת שאני כל כך טובה ונחמדה עד שנתתי לך לעשות את זה.
  • "אני מצטערת שככה את מרגישה" = אני לא מצטערת על כלום ואם את מרגישה ככה את טיפשה.
  • "חבל שזה ככה" = חבל שזה לא כמו שאני חושבת שזה צריך להיות.
  • "אני מופתעת" = ע"ע : "אני מאוכזבת"
  • "זה מאתגר" = זה קשה ורע.
  • "ילד מאתגר" = ילד שעושה שחור על הנשמה. ע"ע: אין ילדים רעים.
  • "מה אתם חושבים על זה?" = תנחשו מה אני חושבת על זה, יש לכם נסיון אחד.
  • "זה מעניין" = עכשיו אמרת/ כתבת / עשית דבר מטומטם ומחוץ לנושא לגמרי.
  • "בואו נשמור על אווירה נעימה וחיובית" = אל תפריעו לי.
  • "כשאני מדברת אתם מקשיבים וכשאתם מדברים אני מקשיבה" = עכשיו רק אני מדברת.
  • "שמרו בבקשה על תרבות דיבור" = תסתמו את הפה כשאני מדברת.
  • "סליחה" = אידיוט. למשל במשפט: "סליחה, מה אתה חושב שאתה עושה?"
  • "בסדר" = לא אשכח ולא אסלח
  • "יופי, שירה" = שירה, לכי לעזאזל.