Israpanit - הבלוג של ליאת לופט-מוריטו

הביקור הראשון של אבא שלי ביפן

הביקור הראשון של אבא שלי ביפן. למה לקח לו יותר מ-12 שנים לבוא לבקר אותנו? מה גרם לו לשנות את דעותיו הקדומות על יפן ומה הוא חושב על החיים שלנו בטוקיו אחרי הביקור?

ליאת לופט-מוריטו

05/07/2013


צילום: רחל נחמה-עבאדי

לקח לו יותר מ-12 שנים להגיע ליפן. אך כמאמינה גדולה בעיתויים, כנראה שזהו העיתוי המושלם,  והייתי צריכה להביא לעולם  ילד שלישי כדי לגרום לאבא שלי אילן לבקר את בתו, בעלה ונכדיו ביפן.

איך זה שהוא לא הגיע עד היום? לדעתי זה שילוב של סיבות, תירוצים וקושי למצוא תזמון נכון:

אנחנו הגענו כל שנה לארץ. יפן לא סיקרנה אותו, " עזבי אותי מהיפנים הרובוטים האלה", היה מבטל כל ניסיון שכנוע שלי. היו לו דעות קדומות שהיפנים משעממים ושאין מה לעשות פה. וגם אופי העבודה שלו לא איפשר לו לעזוב את הארץ לזמן ממושך. יש לו בר קטן  בדרום תל אביב ומאחר והוא הרוח החיה של המקום, ועצם זה שהוא פרפקציוניסט וקונטרול פריק הוא לא הרשה לעצמו לחשוב להרחיק עד יפן, למרות שבתו גרה שם כבר כמעט שליש מחייה...

אבל הנה, הלא יאומן קרה, האיש והאגדה לא רק שהגיע לטוקיו, אלא גם עף עליה לגמרי... לי נראה שזה שילוב של בשלות ומוכנות שיצרו טיימינג מושלם להנאה אבסולוטית והתאהבות במקום הזה.

כי מעבר לכך שחשוב היה לי להראות לו איך ואיפה אנחנו חיים, זה עשה לי מאד טוב וריגש אותי לראות אותו ואת בת זוגתו המקסימה רחלי (שהיא גם עוזרת לי בעריכה של ישראפנית) נהנים, מתענגים ומגלים את קסמה של יפן.

שניהם הופתעו, ומאוד לטובה, מהמפגש עם התרבות היפנית ועם הפינוקים שיש כאן.  מהחיוכים, הקידות והאדיבות של נותני השירותים, הניקיון המופתי למרות שאין כמעט פחים, הסדר בהליכה ברחובות, במעברי חציה וברכבת. מהמחירים הזולים משחשב, מהאוכל, ובמיוחד מהבשר היפני שהוא לדבריו "הכי טוב שאכלתי בחיים שלי, זה כמו חמאה, נמס בפה".

הם כבר חושבים על הביקור הבא, ואני מאושרת שהטעימה הזו עשתה להם חשק לגלות עוד ולחזור ליפן.

כולנו יודעים שתמונה שווה אלף מילים, וסרט אפילו יותר... ועל כן בחרתי הפעם לשתף אתכם ברגעים אישיים ומיוחדים מהטיול בסרטון דוקומנטרי קצר שיצרתי ובמספר

תמונות.  למרות שלמדתי פעם קולנוע, אני ממש לא מקצועית בעשיית סרטים, ובכל זאת מקוה שתהנו ותגלו מה הוא חושב עכשיו על חיינו ביפן ואיך הוא חיזק אותי בלבטים האינסופיים שלי אם לחזור בקרוב לארץ או להשאר בינתיים ביפן.

embedded by Embedded Video

לאילן יש סגנון משלו, שנדירות הפעמים שהוא מוכן לסטות ממסלולו ולהפתח לדברים חדשים כמו טעמים ומקומות. כמעט כל דבר ולכל מקום שרציתי לקחת אותם, רחלי היתה פתוחה לכל והוא בשלו:  ״מה אני אעשה שם..״? אחרי שהגיע וחווה, הוא הודה לי שלקחתי אותו ולא ויתרתי. להפתעתי הרבה, הוא השתלב כל כך יפה שתפס ברגע איך לאחוז את המקלות ואכל ראמן כאחד היפנים, ואף נהנה מהמרחצאות- אונסן: "כשנולדתי לא הרגשתי כזה נקי"...

Big in Japan

אחרי הסיפורים והתיאורים שלי בפוסט סופר שואו, אילן היה חייב לבדוק את הסחורה כבר ביום הראשון.

"חלמתי שאני בסופר"  הוא אמר לי בבוקר. אז הנה הגשמת חלום ראשון ביפן.

החלום שלי היה לקחת את אבא למסעדת ברביקיו קוריאנית Yakiniku ולעשות יחד לחיים עם בירה יפנית מהחבית, אז הנה הגשמת חלום שני:

!Campai

מפגש היסטורי והיסטרי בין אבא שלי ואימא של מיצורו: היא לא מדברת אנגלית והוא לא ביפנית.

שיא המפגש: החלפת מתנות: היא- בקבוק ויסקי משובח ותיק רחצה מבד קימונו בעבודת יד של אימא של מיצורו. אילן ורחלי: קופסת תכשיטים בשילוב רקמה פלשתינית בעבודת יד, שמן זית וסבון משמן זית תוצרת ישראל.

הסטרי: נשיקה וחיבוק מצד סבא אילן לסבתא היפנית.  אין דברים כאלה.

מפגש הסטורי בין אבא שלי ואימא של מיצורו

מגלים את טוקיו

טיפאנית:

והפעם שלוש המלצות:

1. בר אילן.  רח' החלוצים 3 במתחם לוינסקי. בר חמארה סטייל לאוהבי הז'אנר ולמביני עניין, מחירי אלכוהול מהזולים בעיר ומאזטים מעולים שאילן מכין.

מוזיקה מעולה והכי חשוב- אילן הוא דמות מיוחדת במינה.

נכון שהוא אבא שלי ואני כביכול משוחדת, אבל יעידו על כך חברים רבים שלי בארץ שמשוגעים על הדמות של אילן ועל הבר שלו..

2. ענת פרנס. היא לי אחות ביפן...

צלמת. סיימה לאחרונה את לימודי הדוקטורט שלה בנושא צילום. אוהבת, מחוברת ונושמת את טוקיו ומציעה לתיירים סיורים לתוך חיי הלילה של טוקיו.

http://anatparnass.com/

3. סוזי אוקובו.  ישראלית מקסימה שחיה מעל לעשרים שנה בטוקיו. מלווה אישית של קבוצות קטנות/בודדים ברחבי העיר, ומקימת האתר:

http://hebrew.first-time-japan.com/

שבת שלום!

שלכם

ישראפנית