חיה'לה - הבלוג של חיה לוי

הארנב שרצה להיות עץ

"הארנב שרצה להיות עץ" ספר ילדים טוב מאוד ובמיוחד לחופש הגדול הוצאת "עברית" בשיתוף כתר כתב: דווידי רוזנפלד איירה: מאיה שלייפר

חיה לוי

01/07/2013


מה עושה סיפור ילדים לסיפור טוב?

התשובות הרגילות - סיפור ילדים טוב הוא סיפור טוב למבוגרים, להתייחס לילדים בגובה העיניים, להתייחס לילדים בכבוד...

נכונות ולא נכונות.

סיפור טוב לילדים הוא סיפור טוב גם למבוגרים, אבל יש סיפורי ילדים כאלה שחולפים בקלות מעל ראשם של הילדים שלא נהנים מהם בכלל. כזה הוא למשל, "הנסיך הקטן", המוערך בצדק שרוב בילדים לא ייהנו ממנו, מפני שהוא ספר פילוסופי והעלילה שבו היא מן משל שצריך נסיון חיים כדי להבין.

להתייחס לילדים בגובה העיניים זו מטפורה מוזרה ומכשילה. מה גובה העיניים של ילדה? האם צריך לההתכופף אליה? האם צריך להפסיק עם כל ניסיון להשפיע עליה? יש דוגמאות לכאן ולכאן. בלי ספק, ספרי אריך קסטנר וספרי יאנוש קורצ'אק הם ספרים חינוכיים, בעוד שמוריס סנדק ממש דווקא צרכים ופנטזיות של הילדים, יש גם דוגמאות גרועות לשני הסוגים.

להתייחס לילדים בכבוד - כל ביטוי שיש בו המילה כבוד, מגונה בעיני בשל עודף מוגזם של שימוש, ולכן בכלל לא אדון בקריטריון הזה.

אז מה עושה ספר ילדים לספר טוב? אז זהו, שזה לא דבר שאפשר להגדיר מראש.

קוראים אותו, ואם הוא מוצלח, אז יודעים. ואם לא, אז קל להסביר למה. אחרי שקוראים, זה קל מאוד לדעת, מה עשה את הספר לספר טוב.

"הארנב שרצה להיות עץ", מאת דוידי רוזנפלד, הוא ספר ילדים טוב מאוד, לילדים מגיל 4 - 8.

מאיה שלייפר איירה את "הארנב שרצה להיות עץ". כשתביטו בכריכה, תיזכרו באיורים של ספרי הילדים שלנו. הארנב של מאיה הוא עגלגל ותמים, פיקח וילדותי.

הכריכה הפנימית מאוירת כפי שאהבנו בילדות, מלאה פרטים מצחיקים מהסיפור שמסתתרים בקוים כחולים, הרבה קוים כחולים שמזמינים לחפש את התמונות שמסתתרות בתוכם לפני ואחרי הקריאה.

באיורים בתוך הספר יש יופי שכדאי לגלות לבד.

הסיפור הוא פשוט ומוכר, ארנב שלא רוצה להיות ארנב, אלא עץ, יוצא למסע שסופו בבית, בצורת ארנב.

בעיני, ההתבססות על תבנית מוכרת, היא יתרון של הספר. המוכר הוא עוגן חשוב במציאות, וכך גם עבור ילדים קטנים, שאוהבים חזרות ותבניות מוכרות.

היתרון של "הארנב שרצה להיות עץ", הוא, שהוא מוסיף לתבנית המוכרת לא רק הומור ויופי חדשים, אלא גם תובנות שמתאימות לזמן הזה.

התובנה הראשונה, היא ממש חתרנית, וממש חשובה, והיא- לא כל מה שרוצים, אפשר להשיג.

המסר הזה, שהסתתר באופן סמוי בספרים כמו - הביצה שהתחפשה, שיח האורן, ואגדות המשאלות למיניהן, מופיע כאן בפשטות ובצורה מצחיקה מאוד.

המסר הזה חשוב מאוד עכשיו, כשהילדים מוצפים במסרים משקרים, כמו - אם תתאמץ - תשיג, אם תרצה - תצליח.

תובנה שניה, חשובה מאוד, היא, שמותר לוותר על משאלות, לטובת עוגיות ומיץ פטל, בפרט אם המשאלות דורשות מאמץ רב.

תובנה שלישית היא, שלפעמים צריך להיכנס פנימה, לעולם החלום, או לעולם הדמיון, כדי למצוא בתוך עצמנו את המימוש של המשאלות שלנו. זה כתוב כאן מסובך, אבל בסיפור, הארנב פשוט חולם חלום, ואחרי החלום, הוא מוצא דרך לממש חלק מהמשאלה שלו. אף אחד לא מתרגם עבור הילדים את החלק הזה בסיפור, כנהוג בסיפורים דידקטיים רעים. הוא פשוט מופיע שם, כדי שיקשיבו לו מהופנטים כשהם קטנים, ויחזרו אליו כשיגדלו כדי למצוא בו משמעויות חדשות וחשובות.

תובנה אחרונה, היא שאפשר להמיר משאלות במשאלות קרובות.

כל התובנות האלה, בניגוד לתובנות בספרי ילדים אחרים שעוסקות במשאלות להיות למשהו אחר, לא משדלות את הילדים להדחיק את המשאלה או להיות מרוצים בחלקם, וגם לא מפתות אותם להאמין שאין חיץ בין מציאות לדמיון. "הארנב שרצה להיות עץ", מעודד את הילדים להיות ילדים. לדמיין, לחלום, להתאכזב, ולהרגיש שלהיות ילד קטן זה מאה אחוז. בעיקר - בחופש הגדול.

חלקים אהובים עלי בספר:

השיחה של הנמלה עם הארנב:

"אבל אמא שלי אמרה לי המון פעמים: 'דעי לך, בתי, שאם את רוצה משהו באמת באמת - תעבדי קשה, תתאמצי מאוד, ובסוף תמיד תשיגי אותו.' אז אם אתה רוצה באמת באמת להיות עץ - תעבוד קשה, תתאמץ מאוד ובסוף תהיה עץ...."

"....ככה זה כשיש לך אמא שיודעת לתת עצות," חשב לעצמו יובב. "ואיזה עצות אני קיבלתי מאמא שלי?! 'יובב, תלבש סוודר, שלא תתקרר'..."

והארוחה עם הינשוף:

"והינשוף פרש מפה משובצת על הענף, מזג לשניהם מיץ פטל מתוק, ושניהם אכלו המון עוגיות שוקולד והתלכלכו כמו שצריך".

חופש נעים!

לספר יש גם דף פייבוק חמוד מאוד שבו הרבה פרטים מאחורי הקלעים של תהליך היצירה.

https://www.facebook.com/haarnavyovav?fref=ts