תפסיקו לרקוד ותתחילו לחשוב

ספאא פרחאת זהראלדין, עיתונאית מהמגזר הערבי-דרוזי, פונה אל מנהיגי העדה: אם אתם רוצים שהמפלגות יספרו אתכם, תפסיקו קודם כל עם המלחמות הפנימיות

ספאא פרחאת זהראלדין

22/01/2015


סופי פרחאת זהראלדין. צילום: סלאח דקסה

לאחר תקופה לא קטנה של התעסקותי בפוליטיקה המקומית בכפרים הדרוזים ולא מעט גם בכפרים הערביים, מהמתרס התקשורתי ולאחר שהצלחתי לו במעט להבין את הדינמיקה של הפוליטיקה הישראלית, החל מהימין הקיצוני ועד לשמאל הקיצוני והמפלגות הערביות, אני יכולה להגיד בוודאות: מצב מנהיגי העדה והשפעתו על החלטות הממסד הולך ונעלם.

אם נסתכל שמאלה, נראה שהמפלגות הערביות לא מסתכלות על אף מועמד פוליטי מבני העדה הדרוזית. גם כשעוברים למרכז וממשיכים ימינה התמונה דומה: התעלמותה של "הבית היהודי" מאחד הקליברים מבני העידה, הח"כ לשעבר ד"ר אכרם חסון, אומרת הכל. גם אם מפלגת העבודה ניסתה להיות אדיבה במעט עם המגזר בכלל ועם המיעוט הדרוזי בפרט, היא בחרה עיתונאי מבריק - זוהיר בהלול - למקום ה-17 המרוחק והמשוריין ואת מר סעד סאלח, דרוזי מכפר בית גן, במקום ה- 26, כשהסקרים מעידים די בבירור שהוא לא יהיה ריאלי.

אפשר להצביע על הרבה גורמים שאשמים במצב הקיים:
ראשית, התנהגות מנהיגי העדה לגבי עצמם - שנאה אישית או שנאה חמולתית, אחד כלפי השני, כזו שהמנהיגים לא דאגו לפוגג ביניהם.

במפגשים שהיו לי עם מנהיגי העדה, לפני ראיונות לעיתון ולאתר שאני מנהלת, אמרתי לא פעם שצריך להסתכל על העם היהודי ועל האופן שבו הוא משחק את המשחק הפוליטי - במובן מסויים "הכל כשר", כולל חיבורים מוזרים כאלה ואחרים על מנת להשיג מטרות ולשנות עובדות קיימות, גם אתם יכולתם ביניכם ליצור חיבורים חזקים שיגרמו לראשי המפלגות לקחת בחשבון את הקולות שלכם. הרי, בסופו של דבר, הכל עניין של קולות.

תסתכלו טוב איפה אתם היום: אחרי שספרתם בממשלה הקודמת 6 ח"כים, איוב קרא יושב על הגדר, ד"ר חסון בחוץ, ד"ר רמזי חלבי גם בחוץ, מר סעד סאלח - לאחר שפסל את מר שכיב שנאן (שוב מלחמה פנימית) - רחוק מאוד, ואיפה נעלמו עקבותיהם של הח"כים לשעבר מגלי והבה וסעיד נפאע למרות דעותיו המיטיבות עם השמאל? גם המפלגות הערביות שמחפשות את האיחוד לא הסתכלו לעברו וגם אם היום הובטח מקום ראוי לחמד עמאר ב"ישראל ביתנו", שהסקרים מראים על תנודות במס' המנדטים שלה, אנחנו עדיין רחוקים מאוד מלהיות בסדר עדיפות גבוה בקרב המפלגות.

חייבת להדלק כאן נורה אדומה:
נניח שלא יהיה אף ייצוג לאחד מבני העדה בממשלה הבאה, שאחראית על קבלת ההחלטות ויישומן, מה אז? אתם עדיין שקועים במלחמות פנימיות ועסוקים בלרקוד במסיבות של ראשי המפלגות היהודיות, או אולי בלפתוח להם מטות על חשבונכם? אבל מי ידאג להיטיב עם בני העדה? ומי ידאג לדור הבא?

איני פוסחת כאן על התנהגות ראשי המפלגות כלפי המגזר, שדאגו לטפח את הפערים האלה ומתייחסים לבני העדה ולשאר המגזר כקבלני קולות. אם נסתכל על שאר המפלגות היהודיות, אפשר לסכם שאף מועמד לא יכול למנות יותר מ- 1000 קולות, מבלי לזלזל ביכולות האישיות של אף אחד מהם.

אפשר לסכם בפנייה אחת לבני העדה ולמיעוטים בכלל: כולי תקווה שתפסיקו לרקוד ותתחילו לחשוב.

* ספאא פרחאת זהראלדין היא עיתונאית מהמגזר הערבי-דרוזי, עורכת ובעלים של העיתון הערבי "בלדנא", שמופץ באזור הצפון.