irisb - הבלוג של להיות אמא.

גשם וחשיבה חיובית

היום הכי גשום בשנה. הוא שוב בנסיעה. מקווים שהטיסה לא תתעכב. גם הוא כבר עייף. נוהגת בגשם לכיוון לניאדו. קומה רביעית. המעלית לא מגיעה לכאן. תעודות זהות, כתובת, טלפונים. פותחת תיק ביחידת הפרייה חוץ גופית. זה מקום קטן. יש לי תחושה שמהר מאוד אכיר את כולן בשמן. והן יכירו אותי בשם, בתיק רפואי, במצב השחלות, […]

להיות אמא.

19/02/2015


היום הכי גשום בשנה. הוא שוב בנסיעה. מקווים שהטיסה לא תתעכב. גם הוא כבר עייף.

נוהגת בגשם לכיוון לניאדו. קומה רביעית. המעלית לא מגיעה לכאן.

תעודות זהות, כתובת, טלפונים. פותחת תיק ביחידת הפרייה חוץ גופית.

זה מקום קטן. יש לי תחושה שמהר מאוד אכיר את כולן בשמן. והן יכירו אותי בשם, בתיק רפואי, במצב השחלות, במספר העוברים. על קפה וקוראסון ידונו בהפרייה שהצליחה, או שלא, ויסמנו עוד וי או איקס ברשימה. הצלחה או כישלון. על הקיר תלוי שלט "חשיבה חיובית משפרת את מצב בריאותינו הפיזי, המנטאלי והנפשי"

 

הרופאה (המדהימה, מדהימה, מדהימה, יש לציין) שלי מסבירה באריכות. נותנת לי לשאול, לחשוש, לחייך חיוך מריר.

ממלאות טפסים. חותמת.

שיחה ארוכה עם האחות. היא מנסה להרגיע, אבל כבר אין לי סבלנות. הטון המרגיע שלה, ה"תחשבי חיובי", מוציא אותי מאיזון.

"אנחנו עוד נדבר הרבה" היא מחייכת אליי.

 

הגשם מתחזק בנסיעה חזרה. העובדת הסוציאלית של המחלקה מתקשרת.

"אוי, חבל שלא הספקנו לדבר. שתדעי שכולנו כאן בשבילכם"

 

פתאום, ברגע אחד, נהייה מסביבה מעגל תמיכה. ואפילו לא ידעתי שאני צריכה אחד. לא מתחשק לי שיכילו אותי. לא רוצה לדבר על זה. רק קצת גשם וגלגלצ ברקע.

 

נושמת עמוק. לא יודעת איך, אבל אני כבר כמעט במשרד, חולפת מחלף אחרי מחלף בלי לראות אותם באמת.

 

מרחוק אני רואה פיסה של שמיים כחולים, ענן לבן.