פיוז קצר - הבלוג של קארין רוזנצוויג

Re-living it

זאת היתה הפעם האחרונה שהייתי שם איתך. הפעם האחרונה שהסתכלתי לך בעיניים. כבר יצאתי מדעתי, אלה לא היו העיניים שהכרתי. כבר לא היתה שם אהבה, רחמים אולי, כאב עלי, אולי.. ניסיתי הכל. לבכות על הריצפה, להתחנן, לבקש שתמשיך לשקר לי, שנמשיך עד לטיול, אחר כך נראה.. לא הצלחתי לחדור מבעד המבט שהיה לך. גם לא […]

קארין רוזנצוויג

01/07/2016


זאת היתה הפעם האחרונה שהייתי שם איתך.
הפעם האחרונה שהסתכלתי לך בעיניים.
כבר יצאתי מדעתי,
אלה לא היו העיניים שהכרתי.
כבר לא היתה שם אהבה,
רחמים אולי,
כאב עלי, אולי..
ניסיתי הכל.
לבכות על הריצפה,
להתחנן,
לבקש שתמשיך לשקר לי,
שנמשיך עד לטיול, אחר כך נראה..
לא הצלחתי לחדור מבעד המבט שהיה לך.
גם לא כשלקחתי סכין יפנית, וחתכתי את הביטנה של השרפרף שהכנתי כדי לחשוף את הפתק שהסתרתי בתוכה.
הפתק שהיה אמור להיות קפסולת זמן..
שבבוא היום, כשהיינו מרהטים את הדירה שלנו, הייתי מספרת לך שמה שבאמת חשוב לי בשרפרף, זה שחבויה בו המשאלה הקסומה שלי, שתהיה לי לבעל.
כן..
התכנון היה יותר רומנטי מלקרוע את ההדום הזה מולך בבכי, ולזרוק לך את הפתק הזה בפנים.
היום השרפרף הזה מסמל אותך יותר מתמיד.
הוא קרוע, אני לא מתקנת אותו.
בבוא היום כנראה שיהיה לי שרפרף חדש...
shrafraf