לליב - הבלוג של לליב

חייבים לדבר על הסרט הזה

לפני כמה ימים צפיתי בסרט חייבים לדבר על קווין, ואותה תהייה נושנה עלתה בי. חלקתי אותה כאן בעבר כאשר כתבתי על סרטו האחרון של הגאון הקולנועי אלמודובר, והנה היא עלתה שוב בעקבות צפייה בסרט. למה לי לסבול, שאלתי את עצמי במהלך הצפייה. עד שאני כבר רואה סרט, לא עדיף שאצחק, אהנה ואשכח את טרדות היום-יום? […]

לליב

09/02/2012


לפני כמה ימים צפיתי בסרט חייבים לדבר על קווין, ואותה תהייה נושנה עלתה בי.

חלקתי אותה כאן בעבר כאשר כתבתי על סרטו האחרון של הגאון הקולנועי אלמודובר, והנה היא עלתה שוב בעקבות צפייה בסרט.

למה לי לסבול, שאלתי את עצמי במהלך הצפייה. עד שאני כבר רואה סרט, לא עדיף שאצחק, אהנה ואשכח את טרדות היום-יום? במקום זה אני מוצאת את עצמי מוטרדת במחשבות ומסיטה את מבטי מספר פעמים במהלך הצפייה כשהסצנות נעשות קשות מידי.

רגע. זה לא אומר שלא נהניתי מהסרט. זה לא אומר שחשבתי שביזבזתי את זמני.

ממש לא! אני חושבת שזה סרט מצויין, ויותר מכל הוא גרם לי לחשוב. שזה בגדול מה שאני מחפשת בסרטים. שיגרמו לי לתהות.

תסריטים הוליוודים שמסתיימים בניצחונה של הקבוצה הכושלת או בחתונתם הבלתי-אפשרית של הגיבורים, אומנם נעימים לצפייה אך בסופו של דבר לא ממש גורמים לי לחשוב.

בסרט אנחנו בעצם צופים מהצד בילד שהפך פתאום לנער שאי אפשר להבין איך עשה את מה שעשה. לאט לאט במהלך הצפייה אנחנו מבינים מה קרה. איך הפך הילד שלי לכזו מפלצת שמסוגלת לעשות דבר כזה? נדמה ששואלת את עצמה אמא שלו.

דרך עיניה של האם אנחנו צופים בתהליך התבגרותו של הילד. מה בעצם קרה שם? איך אפשר היה למנוע את זה? והאם בכלל אפשר היה למנוע את זה?

הרבה שאלות, ונדמה שלאמא אין תשובות. לא לאמא, ולא לצופים שנותרים חסרי תשובות ומלאי תהיות. כי הסרט הזה לא מספק הרבה תשובות, כך לפחות אני חשבתי. ברור שמופנית פה אצבע מאשימה כלפי האמא, אך בכל אופן לא ברור מה אפשר היה לשנות כדי למנוע את הסוף הנורא הזה.

והצופים, שנשארו אולי מלאי תהיות, בכל אופן יכולים להיות מרוצים שמשהו כמו הסרט הזה, הוציא אותם לרגע קט ממירוץ הבית-עבודה-מכון כושר, וגרם להם לחשוב.

ממליצה לכם לצפות, מוזמנים להגיב ולספר מה חשבתם על הסרט.

איזמרלדה.