gavriella - הבלוג של גבריאלה - לעשות הבדל

נכה, קשיש/ה: חצי בן אדם?

איך מתייחסת המדינה הקטנה לחלשים, או אולי, למוחלשים שבה? במדינה הקטנטונת, זו שיש בה שודדי מזונות בחסות החוק, יש גם אוכלוסיות מוחלשות אחרות, כמו: נכים וקשישים. בואו נראה איך המדינה, שהיתה פעם סוציאלית, מתייחסת לאוכלוסיות אלה: חלק א: הנכים/ות: הנכה, מכל סיבה שהיא, נאלץ לעבור שבע מדורי גיהינום, כדי לקבל הכרה בנכות שלו, על מנת […]

גבריאלה - לעשות הבדל

29/09/2015


איך מתייחסת המדינה הקטנה לחלשים, או אולי, למוחלשים שבה?

במדינה הקטנטונת, זו שיש בה שודדי מזונות בחסות החוק, יש גם אוכלוסיות מוחלשות אחרות, כמו: נכים וקשישים. בואו נראה איך המדינה, שהיתה פעם סוציאלית, מתייחסת לאוכלוסיות אלה:

חלק א: הנכים/ות:

הנכה, מכל סיבה שהיא, נאלץ לעבור שבע מדורי גיהינום, כדי לקבל הכרה בנכות שלו, על מנת שיוכל לקבל קיצבה שתאפשר לו  להתקיים בכבוד.

מדור הגיהינום הראשון: שליחת הטפסים לביטוח לאומי:

מדובר על חוברת, שחקירת שב"כ לא היתה מתביישת בה: החל מפרטים אישיים ועד מצב כלכלי, אישורי חשבונות, וחתימה על הצהרת ויתור סודיות רפואית. בסוף מילוי הפרטים המשפיל, לא נשאר לו לאדם דבר שכל פקיד בביטוח לאומי לא יודע, מלבד מספר נעליים וסוג החזייה.

מדור הגיהינום השני: שליחת הטפסים וצפייה לאישור:

כאן מגלה האזרח האומלל שביטוח לאומי "מאבד" את הטפסים שנשלחו מספר פעמים, וזאת למה? משום שניתן לקבל את הקצבה מיום שהתקבלו הטפסים, ולא מיום הנכות. שוב ושוב נאלץ האזרח לשלוח את הטפסים או לתת אותם לפקידה. לבסוף, כשהתקבלה הודעה על כך שהתפסים התקבלו:

מדור הגיהינום השלישי: חסרים אישורים:

אם חשב האזרח האומלל שהתקבלו הטפסים ובא לציון גואל, הוא טועה בגדול. מלחמת ההטשה של הטפסים רק החלה: במשך חודשים יריצו אותו פקידי הביטוח לאומי עם אישורים שכביכול שכח לצרף: "אבל צירפתי, שלחתי, והנה: יש לי אפילו צילום" יטען האזרח. אך אין מי שישמע: "לא קיבלנו. אם לא תשלח שוב, פנייתך תדחה".

ובכן, סף סוף, לאחר תלאות מרובות וזמן לא מבוטל בו מנסה האזרח להגיש טפסים, התקבלו אלה בביטוח לאומי. בל נשכח, שבכל הזמן הזה, האזרח לא מתפרנס: הוא נכה, ואינו יכול לעבוד, אך לביטוח לאומי יש זמן, למדור הבא של הגיהינום:

מדור הגיהינום הרביעי : תאריכי הוועדות הרפואיות:

הביטוח הלאומי אינו מסתפק בוועדה אחת, לפחות שתיים נדרשות: וועדה רפואית וועדה לאי כושר. ובכן: נקבעים לנכה תאריכים לוועדות. בדרך כלל הוועדות הללו נקבעות בימים שונים בהם מטרטרים אדם חולה, עם כאבים, וללא פרנסה, ולעיתים אף ללא עזרה, במוניות שאין לו כסף לשלם, לביטוח לאומי, שלא טורח לרכז את הרופאים ביום אחד. כלומר: החולה, הנכה, שלא יכול לנהוג, צריך להתאים עצמו לרופאים, ולא להפך.

מדור הגיהינום החמישי : מהלך הוועדות:

נכנסים לחדר בו נמצא רופא, שאמור להבין בתחום המבוקש, ופקידה רושמת. הם בדרך כלל לא טורחים להציג עצמם בשמותיהם. בדרך כלל הם חמורי סבר ולא נעימים. אני חייבת לציין שיש רופאים עדינים ונעימים, אך יש כאלה, והם הרוב, שהם גסי רוח ואף מכאיבים לחולה. למשל: כשמדובר באי יכולת להזיז איבר מסויים, עלול הרופא לנסות ולהזיז את האיבר בכוח, ואף לזלזל בקול רם בצעקות החולה.ל המזכירה לא מתערבת, אלא רק רושמת, אף אחד לא בודק למה יש צעקות כאב מחדר הבדיקות.

החולה המושפל והכואב חותם על הסיכום שרשמה הפקידה, שלעיתים אף לא טורחת להקריא אותו או לתת לחולה לקרוא אותו.

מדור הגיהינום השישי: האחות מגיעה הביתה.

למדינה הקטנה ה"סוציאלית", לא מספיק חוות דעת של רופא קופת חולים או בית חולים ובדיקת רופא של ביטוח לאומי. היא לא תוותר על אפשרות נוספת ומיותרת להשפיל את האזרח הנכה: נשלחת אחות מטעם ביטוח לאומי, שבודקת את היכולת התפקודית של החולה. והרי הרופא בעצמו יכול לדעת ולראות מה הן המגבלות הפיזיות של החולה!! ובכן: אחות זו מתחילה בשאלות על המגבלות שיש לחולה ואז עוברת לבדיקת הבית, ולהדגמה פיזית משפילה: אם החולה טוען, שאינו יכול להתלבש לבד, היא דורשת ממנו להדגים: החולה נאלץ למשל, לפשוט וללבוש תחתונים (כן כן!!!), או לאכול משהו שהוא עלול לשפוך, כמו יוגורט, תוך כדי שהיא דוחקת בו, לעיתים פיזית, כשהיא מתעלמת מצעקות הכאב שלו.  האחות הולכת וכאן מגיעים לשלב האחרון:

כיצד מתיחסת המדינה ה"סוציאלית" לנכים?

כיצד מתיחסת המדינה ה"סוציאלית" לנכים?

מדור הגיהינום השביעי: הקיצבה:

לעיתים עוברים לפחות חודשיים עד שהנכה "זוכה" לקבל את הקיצבה, ממנה יוכל לחיות בכבוד. כך על פי מגילת העצמאות. האומנם?

ב 100% אי כושר מקבל אדם 2,342 שח!! לחודש. בואו נראה מה אפשר לעשות עם 2,342 שח לחודש:  שכר דירה או משכנתא: בסביבות 3,000 שח (לפחות).יש טעם להמשיך? עוד לא הגענו ל: תשלומי חשמל, מים, אוכל, תרופות, נסיעות, וחס וחלילה בגדים או נעליים.

בניגוד למדורי הגיהינום 1-6, שהם זמניים, מדור הגיהינום השביעי אינו נגמר. הנכה נאלץ לחיות מקצבת רעב, המספיקה רק לקניות בסיסיות של אוכל, בכפוף ליוקר המחייה במדינה הקטנה.

ובכן מה עושה האדם הנכה? אם שפר עליו גורלו, נכותו זמנית. אם לא, הוא נאלץ לעבוד גם בעבודות שאינן מתאימות לו, או עם כאבים קשים, במקומות בהם הוא מרוויח משכורת מינימום בתנאים מחפירים, שם מוכנים להעסיק נכים.  ואם הוא מעז להרוויח מעל לסכום של 1990 שח, המדינה מפחיתה מקצבת הנכות שלו.  אני אסביר שוב: המדינה מאלצת את הנכה לחיות מתחת לקו העוני בכל דרך: בקצבאות רעב ובהגבלת היכולת שלו להתפרנס בעצמו בסכום שיעזור לו לשלם שכר דירה ולקנות תרופות.

 וכמה מרוויחים נבחרי הציבור, שדנים את הנכים לרעב?  לפחות 40,000 שח לחודש, לפני כל התוספות.

ובאיזו מדינה מערבית, הממשלה דנה אזרחים למות ברעב? באף מדינה מערבית.

המסקנה: המדינה הקטנה אינה מדינה מערבית אמיתית. היא מדינת עולם שלישית המחופשת למדינה מערבית התומכת באזרחיה:  אלה שבנו אותה ושילמו מיסים כל חייהם. היא גם מתחפשת למדינה סוציאלית והומאנית. אך האם להרעיב אזרחים למוות הוא מות הומאני? האם מוות איטי הוא הומאני יותר מהוצאה מהירה להורג של החלשים בחברה?

בפוסט הבא: איך מתייחסת המדינה הקטנה לקשישים שבנו אותה בדם יזע ודמעות?

אם יש למי מכם רעיון כיצד לעשות הבדל בחיי הנכים במדינה קטנה זו, אשמח לשמוע.

ואם אתם רוצים כלים לעשות הבדל בחייכם, אתם מוזמנים ללחוץ על הנעץ ולקבל פוסטים למייל.

כמו כן אשמח להצטרפותכם לאוהדי הספר "הזיברפה" שעשתה הבדל בחייה. מוזמנים להזמינו.

https://www.facebook.com/GavriellaFogelHazibrafa?pnref=lhc