אימ-אמא - הבלוג של הדס אילון כרמי

השנה שחלפה

את האיחולים שאני מאחלת לעצמי השנה, אני גוזרת מתוך סיכום קצר של מה היה לי בשנה שחלפה. פשוט כדי לדעת על אילו טעויות לא לחזור..

הדס אילון כרמי

28/09/2011


1. שנה טובה

איפשהו בתוך מבול הסמסים, הודעות המייל וברכות הפייסבוק, אני קצת הולכת לאיבוד...

מקבלת שנות טובות מאנשים שאינני מכירה ושוכחת לברך את חבריי הקרובים.

מרוב בילבול פשוט לא שלחתי לאף אחד שנה טובה, לא התקשרתי לאחל, לא שלחתי מייל ולא סמס - פשוט נאלמתי דום, מחפשת לעצמי את הצורה הייחודית והשונה, האישית והנכונה לי - בה אני רוצה לברך את קרוביי. אה, כן - לבנותי שלחתי בבוקר לגן שנה טובה פרטית. זה כן.

אז החלטתי שהשנה, אולי אפילו מחר, או פשוט כשיהיה לי זמן לשבת ולהשקיע, אשלח שנה טובה רעננה וטריה מבית היוצר הפרטי. אבל כזו שמאחלת ברכות מהלב. לא אחת כדי לשלוח, ולא כזו שנדדה לבתים אחרים כדי להשקיט את המצפון. בעיני - אלו לא נחשבות.

2. גידול ולא חינוך

אחת התובנות שלי מהשנה שחלפה היא שאני מנסה ללא הועיל לחנך את בנותיי. מאז הולדת בתי השניה, הרגשתי קצת תקועה. למה זה לא אותו הדבר? למה היא לא מגיבה כמו אחותה הגדולה? איך משהו שהיה כל כך פשוט עם אחת - כל כך מסובך עם השניה?

ידעתי שהן שונות - מחשבתית זה הרי ברור. אבל תפיסתית, הרגלים קשה לשנות... התחלתי לקרוא כתבות, לכתוב על חינוך, ובשנה האחרונה פתאום נפל לי האסימון - אני מנסה לחנך אותן במקום לתת להן לגדול ולעזור להן לכוון את דרכן. הרי לכל אחת דרך שונה, כל אחת נולדה עם אופי שונה, מהות שונה וצרכים שונים.

אני מאחלת לעצמי שבשנה הקרובה אחכים לגדלן כמו שהן החכימו לגדל אותי. מאחלת לעצמי שאזכור לשחק איתן יותר, לא לפחד מתגובות פחות נוחות ולהכיל גם אותן, לתת להן מרחב מחיה בתוך גבולות מעניקי-בטחון ולדעת איפה עובר הגבול. והכי חשוב - לאהוב אותן ללא תנאי.

3. הגשמת קריירה

נפל בחלקי, לקראת  סוף השנה שחלפה, להכיר שותפה נפלאה לדרך מקצועית שעד עכשיו העזתי רק לחלום עליה. הדרך נבנית אט אט ובבטחה, ואני מאחלת לעצמנו שנדע, יחד ולחוד, ללכת בנתיב הנכון לקראת הגשמת החלום הנפלא הזה, שיהיה בית להורים וילדים כמו שאנחנו היינו רוצות שיהיה לנו ולילדינו.

4. קטע-קטע

לא חושבת שצחקתי מספיק השנה. לא עם עצמי, לא לעצמי, לא עם בנותיי, לא עם בעלי, לא עם חברותיי. בעצם, איתן קצת יותר...

השנה אני מציבה לעצמי יעד ברור בתחום הזה: לזכור לצחוק. עם כולם. לא חשוב מי ולא חשוב מתי.

5. משימות ופרחים

מרוב משימות אנחנו שוכחים להסתכל לצדדים: צריך לישון, לאכול, לעשות קניות, להגיע מכאן לכאן בזמן, לקחת את הילדות, להאכיל אותן, לנקות את הבית, לעבוד...

לאן נכנס ציוץ הציפורים? איפה המרחבים הפתוחים לשאוף קצת אויר? האם אתם יודעים בכלל אילו פרחים פורחים בדרך לגן? אפילו כשהולכים לים שוכחים להסתכל סביב ולקחת נשימה עמוקה.

השנה אלמד את שמות הפרחים שבדרכי היומית, פשוט כי ככה יהיה לי קל יותר לזכור להסתכל עליהם! ובים - אקח הרבה נשימות עמוקות...

זהו לבינתיים - המשך יבוא...