עכשיו תורי - הבלוג של Liron Ben Yaakov

!Serenity Come - Insanity Always

אני לא רגועה. מאז שאני מכירה את עצמי אני ככה. זה מתחיל כבר בבוקר. מספיק צלצול טלפון לפני השעה 8:00 כדי שאשחרר איזה כוסאומו קטן, בדרך לעבודה מונית שמעכבת אותי ברמזור מוציאה ממני צפירה עצבנית, לא גאה בזה, אבל צופרת! שיחת עבודה לפני הקפה של הבוקר כשבצד השני של הקו קודח ראש לא מחודד - אני […]

Liron Ben Yaakov

18/03/2016


אני לא רגועה. מאז שאני מכירה את עצמי אני ככה. זה מתחיל כבר בבוקר. מספיק צלצול טלפון לפני השעה 8:00 כדי שאשחרר איזה כוסאומו קטן, בדרך לעבודה מונית שמעכבת אותי ברמזור מוציאה ממני צפירה עצבנית, לא גאה בזה, אבל צופרת! שיחת עבודה לפני הקפה של הבוקר כשבצד השני של הקו קודח ראש לא מחודד - אני מסיימת בניתוק עצבני (עם הסמארטפון כבר אי אפשר לטרוק). וכך יום שלם אני מתנהלת לי עם מתח, לחץ ועצבים.

לפני ארבעה חודשים בערך הייתה לה תאונת הדרכים. בוקר מוקדם מידי עם יום עמוס לפניו, התחיל עוד לפני שנגמר, כשהפרונט של הרכב שלי פגש בפגוש של הג'יפ שלה. הבנתי שאין לי ברירה ושאני חייבת להאט את הקצב. להפסיק למהר ולרוץ בניסיון להספיק ולתפוס את הכל כאן ועכשיו (איזה עכשיו... אתמול!). לקחת צעד אחורה. לנשום עמוק. ולהירגע.

ככה נראה רוגע

ככה נראה רוגע

התחלתי לחפש פתרונות שיתנו לי קצת רוגע ונחת. שיעזרו לי להרפות, לשחרר. Let go. שלווה בואי! Serenity Come - insanity always!

האמת היא שזה לא לגמרי מדויק. החיפוש שלי אחר השלווה והרוגע התחיל הרבה לפני. 6-7 שנים לפני. הלכתי לפיזיותרפיסט שיסייע לי עם הצוואר התפוס וזה האחרון שלח אותי לעשות ספורט. שאלתי אולי יש כדורים. אמר לי עשי ספורט. אז התחלתי עם הפילאטיס. נחמד. רגוע. ואפילו מעט מרגיע. שלושה ימים במצפה הימים מרגיעים אותי יותר. עם מסאז׳ אבנים חמות, תה צמחים בכל רבע שעה וסאונה - אני מסודרת. אבל גם לזה יש פג תוקף של 24 שעות. ואני מיד חוזרת למרוץ. אז עושה פילאטיס. לאחרונה גם הריצה הצטרפה וזה נחמד. באמת.

אבל אני ממשיכה לחפש. בערך לפני שנה כשגיליתי שכשאין לי אוויר זה לא בגלל שאין לי אוויר, נכנסו לעולמי ה-Biofeedback וה Mindfulness  כשאפליקציית HeadSpace מסייעת לי ברגעים קשים. לפני שבוע ניסיתי להירגע עם יוגה על סאפ בים. היה לזה את פוטנציאל השילוב המושלם של שקט הים, אוושת הגלים ותנועתיות היוגה. זה החזיק 3 דקות בדיוק. עם תחילת האימון פגע בי גלשן של תלמיד שלמד להתמודד עם הרוח - הקפיץ אותי וגנב לי את הרוגע. משם אמיגדלה אהובתי כבר לא חזרה לישון והשיעור המשיך בבחילה של ים ובדריכות מוגברת.

אשפוז מרצון

אשפוז מרצון

הלכתי ללמוד איך להיות רגועה! בניחוח בינלאומי ב׳סקול אופ לייף׳ של הצופית, בשיעור תחת השם הקליט ״איך להיות רגוע?׳, הסתבר לי שזו בכלל לא אשמתי כל הלחץ והמתח והחרדה. זה בכלל גנטי וגם בזה אמא שלי אשמה. ולצד אמא יש גם את תרבות הצריכה שנולדתי לתוכה. וזו האחרונה מכניסה אותי ללחץ. אני עובדת ולחוצה לנצח בתחרות החיים כדי שיהיה לי עוד ועוד, ואז מוציאה את שעבדתי על נעליים ודירה מפנקת ונשארת בלופ של עצמי עם הצורך להספיק ולצרוך.

ונגיד ואעצור. אצא מהמרוץ. אקח צעד אחורה. ואפילו שניים. איך אוכל להרשות לעצמי את כל הדרכים להירגע בלי הכסף של העבודה בעולם הלחוץ שבו אני חיה?! לופ.