פיוז קצר - הבלוג של קארין רוזנצוויג

אני אחייך לך...

מלבישה את הפנים שלך על כל אחד שמולי, אתה איתי גם כשאתה לא יודע, ואני עוד שם גם מבלי להודות.

קארין רוזנצוויג

12/06/2016


אם אני אראה אותך,
אני לא אכעס,
אני בטח אקפא לרגע,
בטח אסמיק ואשכח קצת לנשום,
אפספס איזו דפיקה של הלב,
אולי גם איזו מדרגונת שמולי או קקי של כלב.
כשאני אראה אותך,
אני בטוחה שאני אחייך,
גם אם זה לא הדבר הנכון,
אין רע וטוב,
אבל יעשה לי טוב לראות אותך,
אחרי תקופה ארוכה שחשבתי שלא,
זה בטוח ייתן לי קצת הסברים,
אפילו אם רק לכמה רגעים.
עברה כבר יותר מחצי שנה,
ועדיין לא נפגשנו,
אולי שינית את השיער? או גידלת זקן?
אולי כבר יש לך צמודה אחרת?
אולי אתה כבר מחכה לאיזה ילד?
בכל מקרה יהיה בסדר,
לא אנחנו קובעים את הגורל,
והכי חשוב שהמשכת הלאה
הכי חשוב שאתה מאושר.
אני עוד לא כל כך הצלחתי,
מלבישה את הפנים שלך על כל אחד שמולי,
אתה איתי גם כשאתה לא יודע,
ואני עוד שם גם מבלי להודות.
כמו שקשה עד בלתי נסבל,
לרדת מנכסים, לפשוט רגל,
להפוך לא ידוע אחרי שהיית כל כך מפורסם,
ככה אני עדיין מתעוררת למציאות שונה,
שונה ממה שדמיינתי ואיחלתי לעצמי,
אחרת ממה שהייתי כבר רגילה.
אם אני אפגוש אותך,
אני בטוחה שאחייך לך,
כי התגעגעתי לזה,
כי התגעגעתי אליך,
למבט ולהכל,
אז תחייך אלי גם,
כדי שנמשיך ללכת.

unnamed (3)