שחור בעיניים, זה מה שאנחנו רואים

קצא"א (קו צינור אילת-אשקלון בע"מ), חברה עלומה הנהנית כבר יותר מ-30 שנה מחיסיון גורף על כל פעילותה, אחראית לאסון האקולוגי הגדול ביותר בשנים האחרונות. תמר זנדברג פנתה ליועץ המשפטי לממשלה על מנת שיבחן מחדש את החסיון הזה

תמר זנדברג

10/12/2014


האסון האקולוגי בדרום, מקרה שמימדיו הסופיים עדיין לא ידועים ושהשיקום ממנו עלול להימשך גם 50 שנה, העלה לכותרות את חברת קצא"א (קו צינור אילת אשקלון בע"מ) לאחר שנים שבהן נהנתה משקט. בניגוד למיליוני ליטרות הנפט שנשפכו בשטף בשמורת עין עברונה, המידע על החברה מחלחל לאיטו, טיפה אחר טיפה.

שחור בעיניים, זה מה שאנחנו רואים. בשטח התמונה היא של תועפות נפט שזורם דרך שמורת טבע, מטביע חיות קטנות והורס את הצמחיה והנוף, ומי יודע לאן גשמי החורף יסחפו אותו ומה יהיה המחיר. וכשמבררים מי עומד מאחורי המחדל מגיעים לחברה עלומה הנהנית כבר יותר מ-30 שנה מחיסיון גורף על כל פעילותה, חברה שזוכה למעמד יוצא דופן במסגרתו היא לא כפופה לרשות החברות הממשלתיות, חברה שקיבלה פטור ממסים וארנונה. מעמד העל הזה מעניק לה חסינות משקיפות ובקרה, פיקוח וביקורת ציבורית ודו"חות מבקר המדינה בעניינה נגנזו.

למה זה קורה? החיסיון ניתן לה בשנת 68' ואז היתה לו באמת סיבה טובה - הסכם אסטרטגי בתחום האנרגיה שנחתם בין ישראל למשטר השאה הפרסי באיראן. ואולם המשטר הזה נפל כעשור לאחר מכן, והיום היחסים בין ישראל ואיראן ידועים. למרות זאת החברה ממשיכה ליהנות מחסינות גורפת כבר יותר מ - 30 שנה, חסינות שהתרחבה מצורך שהיה אולי הכרחי, למסך עשן שמחפה על מינויים פוליטיים, התחמקות מתשלום מיסים והחלטות עסקיות גרידא. אנחנו אפילו לא יודעים האם מדינת ישראל מקבלת נתח כלשהו מרווחי החברה הזו, שנראה שקיבלה צ'ק פתוח לעשות כרצונה.

המעט שנחשף עד כה מעלה חשש כבד בנוגע למה מסתתר מאחורי מסך העשן: מינויים פוליטיים, זלזול בתקנות בטיחות, הגנת הצנזורה הצבאית על החברה וגניזת דו"חות מבקר שעסקו באי סדרים ניהוליים, ליקויים בהתנהלות העסקית והארגונית ומי יודע מה עוד.

פחות משבוע עבר מאז הדליפה והחברה כבר מודה כי תנסה להתחמק מתשלום על הנזק. החשיפה האחרונה של הכתב המשפטי של ערוץ 10, ברוך קרא, העלתה כי בהסכם שחתמה עם חברת נתיבי ישראל ועם משרד התחבורה, במסגרתו תזיז את צינור הנפט על מנת לפנות מקום לרשות שדות התעופה, הסכימה קצא"א למהלך רק אם חברת נתיבי ישראל היא זו שתישא בעלות תקלה בצינור במקרה שתהיה כזו. אבהיר, כי חברת נתיבי ישראל ממומנת מכספי המסים שלנו, ובמידה והיא זו שאכן תידרש לשלם בסוף על הנזק, המשמעות היא שהוא ייצא מהכיס הציבורי של כולנו. מפתיע, נכון?

ראש הלשכה החדש של ראש הממשלה נתניהו הוא בכיר בקצא"א ומשמש מזכיר החברה. כאשר התמנה לתפקיד יצא לחופשה ללא תשלום בת שנה מהחברה, והוא צפוי לשוב אליה בסיומה. מי יודע כמה עוד בכירים מחוברים פוליטית מכהנים בתפקידים רמים בחברה ובאיזה הסדרים תמוהים. כמה נוח שלחברה יש נציגות כה קרובה למשרד רוה"מ, בעיקר כשלראשונה היא עומדת לבחינה ציבורית ולביקורת חריפה. לשר לאיכות הסביבה, הלא הוא נתניהו, לקח ימים ארוכים עד שהגיע לבחון בעצמו את הנזק לדרום. יום קודם לכן העדיף לבקר בוועידת גלובס ולספר על תוכניתו החדשנית להורדת המע"מ על מוצרי מזון (תוכנית שהוא כה מאמין בה עד שלא טרח ליישם אותה בשש השנים האחרונות).

התחמקות משקיפות ומפיקוח ציבורי מולידה אסון. לא מפתיע שחברה שאין עליה שום ביקורת לא עומדת במדדי בטיחות ואיכות סביבה, ואחראית לאסון האקולוגי הגדול ביותר בשנים האחרונות. מי יודע כמה עוד עמוק הבור וכמה הפרות בטיחות עוד מחכות להתגלות.

פניתי ביום שבת ליועץ המשפטי לממשלה על מנת שיבחן מחדש את החסיון הזה ויורה על הסרתו או לפחות על צמצומו. אין סיבה שחברה תקבל חסינות מביקורת ופיקוח, בטח לא כזו שכבר הוכיחה חוסר אחריות וסיכנה את הציבור. כשאין שקיפות ואין פיקוח ובקרה - עוד מחדל הוא רק שאלה של זמן. אני לא רוצה לחכות