מידות רעות - הבלוג של ארז עמירן

הטרנד הכי-הכי של הקיץ - תתכפכפו

הנה הם, הכפכפים-הלהיטים של הקיץ. רוצו לפדיקוריסטית, תתנצלו בפניה מראש על התמונות הקשות, ותתחילו להתכפכף

ארז עמירן

25/08/2014


יש לי יחס אמביוולנטי לכפכפים. מצד אחד-  סבתא שלי תמיד אמרה שבכפכפים הולכים לים. נקודה. ובאופן אישי אני גם חושב שאצבעות רגליים הן לא שיא אסתטי שיש לנופף בו בפומבי. מצד שני -  אין משהו שיכול לנצח את הקיץ הישראלי יותר מזוג כפכפים.

כשאנחנו ממוקמים בצד הלא-שווה של קו המשווה, עם אחוזי לחות של אוקיינוס, ויולי-אוגוסט שהוא החיקוי המושלם לגיהנום, קשה לבוא בטענות למי שרוצה לאוורר אצבעות בפרהסיה.

תרבות הנונשלנט הישראלית גורמת לנו לחשוב (בטעות) שכפכפים הם הנעלה לגיטימית לכל מקום ולכל אירוע. אז לא. יש סיטואציות בהן כפכפים הם מבחינת חנין זועבי ביום ההולדת של ליברמן. זאת אומרת – לגמרי לא במקום. ויש גם כפות רגליים שלא נולדו לחשיפה, בלי קשר למד הטמפרטורה. בואו נודה, אצבעות רגליים, גם במיטבן, נראות כמו משהו שאלוהים השאיר לרגע האחרון בבריאה ולא ממש הקפיד בגימורים.

אבל, אם נצא מנקודת הנחה שאין לכם הזמנות עתידיות למסיבה בבית השגריר הבריטי, וגם כפות הרגליים שלכם לא נראות כמו צעצוע שהכלב לעס, אתם בשלים לכפכפת.

בואו נעשה סדר - ישנם שלושה סוגים נפוצים: כפכפי אצבע, כפכפים פתוחים וכפכפים סגורים.

מה שמשותף לשלושתם הוא עקב משוחרר וסוג של התנהלות גרורת רגליים שמגיעה בילט-אין עם ההגדרה. דווקא ההתנהלות הזו שאומרת "אני, מה אכפת לי, אני" היא שמעבירה את הכפכפים למדף ה"קולים" והופכת אותם לאהובים כל כך על היפסטרים, פוסט-היפסטרים, וסטודנטים ב"שנקר".

כשחושבים על זה לרגע, מדובר באביזר הכי-ישראלי-שיש. כל מהות ה'ישראליאנה' חבוקה שם בין שתי רצועות הגומי- הרשלנות, החשיפה המוגזמת, הכניעה ל"העיקר שיהיה נוח", והפמיליאריות ה(לא תמיד) חביבה. לנעול כפכפים זה ממש לכרוך את כפות הרגליים בדגל כחול-לבן.

הנה הם, הלהיטים של הקיץ. רוצו לפדיקוריסטית, תתנצלו בפניה מראש על התמונות הקשות, ותתחילו להתכפכף-

*

האוויאנס – הפליפ-פלופ הכי-מנצחים שהפכו לתלבושת אחידה של כל התיכוניסטים בארץ -  יחד עם מכנסונים מינימליים וגופיות בטן. הכי עירום שאפשר בלי להתפשט לגמרי.

כפכפ - האוויאנס

ולהאוויאנס יש גם את גרסת ה-כפכפלטפורמה - למאותגרי הגובה.

כפכפ-האוויאנס2

אבל למה להגביה עוף אם אפשר לחזור לאמא-אבא של כל הכפכפים באשר הם - הכפכפים של אדידס. אלה שבמשך עשור היוו מתקן זיהוי נייד ל"עולה חדש. רוסי" והפכו במסגרת ה"הפוך-על-הפוך" לסמל סטטוס רטרואי ליודעי ח"ן.

כפכפ - אדידס

ואם כבר בקלסיקות עסקינן, ה"קלוגס" עושים קאמ-בק מפואר. אמנם בצבעוניות מטאלית כראוי לעשור הנוכחי, אבל הקליק-קלאק העצי עדיין שם בטעם-של-פעם. עכשיו נשאר רק לחזור אל הרולים בשיער.

כפכפ - עץ

מאחר שמדובר בפריט שעשה פליק-פלאק למחוזות ה"פאשן", רצועת הגומי לא נותרה עירומה לאורך זמן. פרחים, חרוזים, פפיונים, וכל מה שאפשר למצוא בחנויות היצירה בסגנון עדות "עשה זאת בעצמך". התוצאה נראית לרוב כמו פרויקט בקייטנה לפקאצות משועממות, אבל היי, לפחות הילדים לא מסתובבים לנו בבית כל החופש ודורשים מזון ובידור נונ-סטופ.

כפכפ-פרח

אי אפשר להתעלם מהעובדה שהפכנו לאומה של טבעונים מיליטנטיים שעובדת ב"מיחזור" ומקריבה קורבנות למולך ה"אורגני". אז עדיין לא ייצרו כפכפים מטופו (רק עניין של זמן) אבל אורגניים-ממוחזרים יש ויש. וכמובן - אף פרה לא נפגעה בתהליך.

כפכפ - אורגני

לטובת ביישני האצבעות, הנה זוג מרוקאים של אדי כלאב - גם "עבודת שורשים", גם מייתרים פדיקור, וגם יעילים לחיסול ג'וקים שמתנמנמים בפינות הבית (ה-טרנד האמיתי של הקיץ)

כפכפ-אדי כלאב - מרוקאים

אבל מי שבאמת מולכת בשטח היא "מליסה" קיסרית נעלי הגומי שעושה ביצפר לכל הרגליים בסביבה. התנין עם הפפיון הוא בהחלט להיט משובח.

כפכפ - מליסה1

ב"מליסה" זכרו גם שלא כל הבנות הן ג'יזל בונדשיין, ויצרו הגבהה חיונית של 12 סנטימטר ב- 100% גומי. תמונת שער ב"ספורט אילוסטרייטד" מעולם לא נראתה קרובה כל כך.

כפכפ-מליסה עקב

ולסיום - מעצבי העל לא נתנו לטרנד הלוהט לעבור לידם בלי לשים עליו יד או רגל. הנה היצירות המכופכפות של שניים מה"גדולים" שהחליטו להפקיע את הכפכוף מחוף הים היישר אל השטיח האדום.

פיליפ לים -

כפכפ - פיליפ לים

ובית "סלין"

כפכפ-סלין