כי רעות שכזאת - הבלוג של רעות שושן

מה זאת אהבה?

אין לי מוזה, החשיפה כבר לא כל כך פשוטה עבורי, אני לא מוצאת זמן לכתוב- אלו התירוצים שנתתי לעצמי ולאחרים ששאלו אותי למה הפסקתי לכתוב. אבל אני מחברת כל הזמן מילים בראש, והחלטתי שהגיע הזמן לחזור. החודשים האחרונים היו מורכבים עבורי, התחושה שמצאתי אהבה והיא לכאורה בלתי אפשרית הייתה קשה, לעיתים אפילו קשה מנשוא. אכולת […]

רעות שושן

24/01/2018


אין לי מוזה, החשיפה כבר לא כל כך פשוטה עבורי, אני לא מוצאת זמן לכתוב- אלו התירוצים שנתתי לעצמי ולאחרים ששאלו אותי למה הפסקתי לכתוב.
אבל אני מחברת כל הזמן מילים בראש, והחלטתי שהגיע הזמן לחזור.
החודשים האחרונים היו מורכבים עבורי, התחושה שמצאתי אהבה והיא לכאורה בלתי אפשרית הייתה קשה, לעיתים אפילו קשה מנשוא.
אכולת געגועים לימים אחרים ולזכרונות מתוקים, הגלגל הסתובב לו ומצאנו את עצמנו שוב הוא ואני יחד- כן, כן אותו גרוש עם מלא ילדים.
ברשימת המשאלות שלי הוא הופיע לו אי שם לפני כשנה, כל התכונות שקיוותי וחלמתי ופיללתי למצוא בבן זוג היו שם- אבל מעולם לא חשבתי שהוא יגיע בתצורה הקיימת.
אני אוהבת אותו, אבל הסביבה מתקשה לקבל את זה, נאלצנו להתמודד עם גלי ביקורת שהופנו כלפינו, ולעיתים כאבו לנו מאוד.
אהבה בוחרים- לא קפצתי לבריכה הזו, היססתי רבות אם בכלל להיכנס אליה. הרצתי אינספור מחשבות על מה שיש היום בינינו ומה יכול לקרות בעתיד- נכון, אני אוהבת אותו, אפילו מאוד, אבל אני לא מהלכת על עננים ורודים( מלבד כשהוא מסתכל עליי ומחייך), לא ניתן להאשים אותי באופטימיות חסרת תקנה- אומנם אני מתכחשת לשורשיי הפולניים אבל אם נודה על האמת, ירשתי אותם בגנים גם מאבי שבכלל נולד במרוקו.
בחרתי בו, בחרתי בו כי יש בו את כל מה שתמיד רציתי, בחרתי בו כי הוא שם ותומך וקשוב ונאמן, הוא החבר הכי טוב שלי, בחרתי בו כי יש בינינו אינטימיות שלא חוותי מעולם- היא הייתה שם מהשנייה הראשונה שבה הבטנו אחד לשנייה בעיניים, מהרגע שהתחבקנו ונוצר חיבור קסום.
אני בוחרת בו כל יום מחדש, כי הוא דואג לי, גם כשאני חושבת שאני לא צריכה, הוא מאמין בי כמו שמעולם לא האמנתי בעצמי.
יש המון שאלות פתוחות, גם אנחנו דנים בהן לא מעט, הכול נמצא על השולחן, גם הדאגות לעתיד המשותף שלנו, גם המכשולים שיכולים לצוץ בהמשך הדרך- אבל זה שלנו.
כל החיים איחלו לי למצוא זוגיות טובה ומאושרת- אז גבירותיי ורבותיי, זה היה קשה, היו מלא פנ'צרים בדרך אבל הוא הגיע - וטוב לי ואני מאושרת.
אז נכון שבחיים שלי לא הכול שוקולד מומס וסוכריות צבעוניות אבל יש המון טוב, ולכך אחראי גבר מתוק שמהרגע הראשון קיבל ממני את כינוי החיבה הכי הכי שיש.( השם שמור במערכת:-)
אני אוהבת אותו והוא אוהב אותי( למרות שאני שואלת אותו את זה מדי פעם רק כדי לוודא) - וזה שלנו.
מה העתיד צופן לנו? ימים יגידו, נבואה ניתנה לשוטים, האם נשלב ידיים יחד בבית אבות או שניפרד כידידים? אני יודעת רק דבר אחד, ואריק איינשטין שר את זה בצורה כל כך מדוייקת-
בין האתמול לעתיד
בין האוצר לתחתית
אומרים שיש עוד תקווה
קוראים לזה אהבה
ומחכים לבואה
יש בי אהבה(ענקית) והיא תנצח