חיים שכאלה - הבלוג של reutit100

חברות ילדות שמשאירות אותי מאחור

היי לכן, לפני כמה ימים בדרכי לעבודה נתקלתי בחברת ילדות, מישהי שלא ראיתי כבר כמעט שבע שנים, טוב נו, נפגשנו במהלך השנים רק בחתונות. ובין חתונה לחתונה תמיד נשאלת אותה השאלה "אז מה את עושה היום?" ואני במרוצת השנים עניתי בכל פעם תשובה עדכנית, לעיתים התשובה נשארה אותה אחת מספר שנים, וזה רק גרם לי […]

reutit100

13/10/2014


היי לכן,

לפני כמה ימים בדרכי לעבודה נתקלתי בחברת ילדות, מישהי שלא ראיתי כבר כמעט שבע שנים, טוב נו, נפגשנו במהלך השנים רק בחתונות. ובין חתונה לחתונה תמיד נשאלת אותה השאלה "אז מה את עושה היום?" ואני במרוצת השנים עניתי בכל פעם תשובה עדכנית, לעיתים התשובה נשארה אותה אחת מספר שנים, וזה רק גרם לי להרגיש תקועה בזמן שכל חברותיי מתקדמות. הנה הן יוצאות לדייטים, ואני עדיין לא מוכנה, הנה הן מתחתנות, מתייעצות לגבי שמלה רב ולהקה ואני? אני עדיין בשלב הדייטים המתמשך, שנה עוברת וכל אחת מהן אוחזת בחיקה תינוק שמנמן ובריא ואני עדיין שם, בעולם הדייטים הבלתי אפשרי. הן קונות בית, הן עובדות במקצוע מכובד ואני עדיין סטודנטית, סיימתי תואר ראשון ועוד אחד ועוד אחד ועדיין... מרגישה תקועה. כאשר פגשתי את אותה חברה היא זיהתה אותי ראשונה "לא השתנית בכלל" היא אמרה בחיוך. ואני, אני תהיתי לעצמי,  האמנם?! אז לא זיהיתי אותה כי היא כבר עוטפת את שיערה בכיסוי ראש מרשים, לא זיהיתי אותה כי שני ילדים בני שלוש נתלו על ידיה ועדיין... ואז היא שאלה את השאלה הניצחית "אז מה את עושה היום?" סיפרתי לה מה אני עושה ונפרדו דרכינו עד לפעם הבאה, כנראה בעוד כמה שנים.

חזרתי הביתה לאחר אותה פגישה וחשבתי, הרי אני יודעת טוב מאוד שבמהלך השנים למדתי, התבגרתי, התקדמתי, עשיתי המון דברים שבהם אני גאה אז למה אני תמיד נשארת עם אותה הרגשה של תקיעות מעיקה? מי קובע מהי הצלחה? מהו אושר? למה ההרגשה הזו של תקיעות צריכה ללוות אותי למשך שארית חיי רק בגלל שלא הלכתי באותו מסלול בו הלכו שאר חברותיי?

נשארתי עם השאלות, מתקשה למצוא תשובות. מייחלת ליום שבו לא ארגיש מעין חובה לענות.