picanteria - הבלוג של כרמל מילנר-סער

יום ראשון אחרון

קים וזיו חשבו שהגיעו לעוד יום ראשון טיפוסי בעבודה ולא יכלו לשער, שזהו יומם האחרון בעבודה ובחיים

כרמל מילנר-סער

07/10/2018


אחרי החגים יתחדש הכל, או אולי יתחרבש הכל?

המצב בדרום מתוח, הכל בוער. המצב בצפון לא רגוע, הכל קודר. וממש במרכז, בשומרון, אזה"ת ברקן, מקום בו נמצאים מפעלים ועסקים רבים של יהודיים, מקום בו שוכן הדו קיום, או לפחות שכן עד יום האתמול, עד לטרגדיה הבלתי נתפסת שפתחה לכולנו את השבוע.

אני מכירה שנים את אזה"ת ברקן, משפחה שקרובה אליי ואל משפחתי במיוחד, היא בעלת מפעל מעורר השראה במקום. מצאתי עצמי בבוקרו של יום ראשון מלווה את זוגתי לכל מיני בדיקות בשעה מוקדמת מהרגיל, עבורי לפחות. כהרגלי בקודש, מצאתי עצמי מרעננת את אפליקציית רוטר בזמן ההמתנה. והנה זה בא, הפוסט הנבואי שהעליתי בפייסבוק במוצ"ש, על תחושה שהשבוע הקרוב דורש להיכנס למקלט, עם כל המתח הביטחוני שהוא מביא עימו, מגשים את עצמו. דיווח על פיגוע טרור מר ואכזר בלב ליבו של הדו קיום הכ"כ נדיר הזה. ואז התחלתי לסמס לזה וגם לזה, הסמסים שלי לא נענו כמה דקות שהרגישו כמו שעה ארוכה של דאגה. אמרו פצועים אנוש, ידעתי מתים, אמרו שהמחבל נמלט עם הנשק, ראיתי עוד אסון בפתח. בסוף הם סימסו לי שכולם בסדר ושאפשר להסדיר נשימה, זה לא קרה במפעל שלהם. עסק משפחתי מצליח ומעורר גאווה. אהבת אמת בין יהודים לערבים, בין בוסים לעובדים זוטרים. בדיוק כמו שצריך. כיבוש או לא, התנחלות או לא, יש כאן אלפי יהודים וערבים שעובדים זה לצד זה, אוכלים ביחד ארוחת צהריים, חומוס עם שמן זית לצד קוטג', זיתים סורים לצד חרוזית.

במפעלים בברקן יש מקום לכולם. היום בשבע וארבעים בבוקר, מחבל נתעב, עובד לשעבר שככל הנראה נשלח מטעם עצמו, הגיע לגדוע חיים. האם הצליח גם לגדוע את הדו קיום?

אולי שלום? צלמת: כרמל מילנר-סער

אולי שלום? צלמת: כרמל מילנר-סער

 

קים לבנגרונד- יחזקאל בת ה-29 וזיו חג'בי בן הכמעט 35, הקדימו להגיע למקום עבודתם, האם הקדימו לחרוץ את גורלם? עובדת נוספת ניצלה ממש בנס לאחר שנפצעה והתחבאה מיד מתחת לשולחן, כמה מצמררת המחשבה שהכל יכל להיגמר עבורה אחרת. קים, מזכירה בקבוצת אלון, הספיקה עוד להוריד את קאי בן השנה וחצי בגן הילדים בטרם הגיעה לעבודה. הגננת שלו סיפרה בטלוויזיה כי היום לראשונה הוא נפרד מאימו במילים: "ביי אמא, ביי קים". אמרה שקים שלא הייתה יכולה להיות מאושרת יותר ביציאה מהגן לשמע מילות הפרידה המתוקות שלו. יעברו שנים ויספרו לקאי שאלו היו מילות פרידה לתמיד מהאמא היפייפיה שלא יראה יותר. היא לא תשוב הביתה להקריא לו סיפור לפני השינה, היא לא תיתן לו נשיקת לילה טוב ולא תוריד אותו בגן בבוקר בדרך למקום עבודתה, היא תשאיר אלמן צעיר ושבור לב עם השאלה למה. וזיו, מנהל הכספים בקבוצת אלון, לא ישוב עוד לשלושת ילדיו ובהם תאומים. לא יחזור אל חיק אשתו עוד. אמו איריס אמרה שהבן שלה לא יצא למלחמה, הוא בסך הכל יצא לעבודה ולמה לעזאזל היא צריכה לקבור בן שרק רצה להתפרנס? איך ברגע אחד מקום עבודה ואזור תעשייה שליו, פורה ושמח, שיש בו הכל מהכל, ערבים, יהודים, רוסים, אתיופים, עולים חדשים, תושבים ותיקים, תושבי הרשות הפלסטינית ותושבי התנחלות, תושבת ראש העין ותושב ראשל"צ, הופך לזירת אירוע, לאזור סגור, למקום בו נלקחו חיים צעירים ויפים במחי m16 גנוב (ככל הנראה)? במחי העדר מגנומטר בכניסה לאזור התעשייה? במחי כרטיס עובד שלא נלקח בחזרה מהרוצח המתועב? אותו עובד שעבד רק כמה חודשים במפעל, זה שאכל ושתה מידו של הבעלים, זה שקיבל שכר וחופשות, פרנסה והטבות וירק לבאר ממנה שתה ועזבו בעצם ירק, הוא הפך את באר המים הצלולה והמרווה הזו לבאר של דם, של פחד, של תחושת בגידה. איך ממשיכים מכאן? נכון, אני אולי לא מספיק אמיצה  או ימנית, בכדי לחשוב לעבוד או להתגורר באזור ברקן, אריאל וכו' וגם לא ניתן לחשוד בי שאני תומכת גדולה בהתנחלויות, אך אני לגמרי תומכת בזכות של שני הצדדים לחיות ולעבוד זה לצד זה גם בשטח המריבה. עבורם זה אינו בהכרח שטח מריבה, זהו מקור פרנסה, מקור לאחדות, מקור לתקווה ועד הבוקר, היה גם מקור חיים.

זיו לא יחגוג בעוד כמה ימים את יום הולדתו ה-35, הוא לא יראה את ילדיו גדלים. קים לא תמשיך לשמוע את קאי מפיק מפיו פנינים וגם לא לפעול למען בעלי החיים שכה אהבה. המחבל ייתפס או יצליח להיעלם לזמן רב, יועמד לדין או יוכרע בקרב עם הכוחות שדולקים אחריו כבר שעות, אך איך שזה לא יגמר עבורו, זה לא יחזיר שתי נשמות צעירות ויפות שקמו בבוקרו של יום ראשון והגיעו לעבודתם כרגיל, מבלי לדעת שדבר לא יהיה עוד רגיל עבורם ועבור משפחותיהם, ביומם האחרון בעבודה ובחיים האלה.

ככל שקראתי, משפחותיהם ניאותו בשעתם הקשה, לתרום את האיברים שלהם למען הצלת אחרים. אין מעשה אצילי ומרגש יותר. 

זיו חג'בי וקים לבנגרונד-יחזקאל ז"ל צילום מסך

זיו חג'בי וקים לבנגרונד-יחזקאל ז"ל צילום מסך

 

יהי זכרם ברוך. 

* הטור מוקדש באהבה ליתומים/ות שהותירו קים וזיו במותם.