צרחנית אינטרנט - הבלוג של Netta Doron

סיפורי שואה בסטורי, האמנם?

האם פרוייקט "הסיפור של אווה" הוא חידוש מרענן ומבורך המנגיש את זכרון השואה לנוער או שאולי הוא בבחינת מיזם המשתמש בפלטפורמה בלתי מתאימה ומדבר מעל הילדים בגישה פטרנליסטית?

Netta Doron

28/04/2019


הסיפור של אווה

מי שלא נתקל בשלט החוצות הענק באיילון/עזריאלי "הסטורי של אווה" שיקום.

קמפיין "הסיפור של אווה" לקראת יום השואה יצר באזז עצום ולא פלא. מעבר לעובדה שבקידום הסיפור הושקעו אמצעי פרסום ויח"צ רבים החידוש הוא שמעולם לא סופר סיפור השואה באמצעות כלי סושיאל הדוניסטי דוגמת האינסטגרם. אכן חידוש.

האם כל חדשנות היא חיובית?

השאלה שלי האם "לכל איש יש שם" עליו גדלנו כבר לא מספיק להפעיל את בלוטות הזכרון וההזדהות של "הנוער האטום והרדוד" עם זכר קורבנות השואה שצריך לפלוש למרחב האינסטה שלהם כדי לשים להם את זה לפנים הכי חזק שאפשר.

האם ניתן לספר את סיפור השואה באמצעות האינסטגרם? כן.

האם זה רצוי ומבורך? אני טוענת שלא.

המדיום הוא המסר

בבחירה להשתמש באינסטה יש אמירה גדולה.

הבעיה: האינסטגרם הוא פלטפורמה המבטאת כל מה שהפוך מהשואה (פלז'ר/חיים טובים).

כך שהבחירה לספר את הנרטיב של השואה בפלטפורמה ההדוניסטית "של הנוער" על מנת להנגיש להם את סיפורי השואה, חוטאת פעמיים: פעם אחת בהלבשת נרטיב על פלטפורמה שפשוט לא מתאימה (עם כל הכבוד לייצר חדשנות ועניין שזה מבורך) ופעם שנייה בפטרנליזם כלפי הנוער.

ובכן, הפתעה! הנוער לא צריך סיפור שואה מומצא באינסטה כדי להיות קרוב לכך וללמוד על הדבר באמצעות הפיד שלהם.

יש חדשנות מבורכת ומדיום שונה שעוזר לספר נרטיב בצורה מעניינת וחדשה ויש מנגד רצון לשחק מגניבות.

הדבר יוצר בבחינת יצור כלאיים בין גהנום עלי אדמות לבין מקום שהוא שיא הקלילות והפלז'ר. זה לא מתיישב בכפיפה אחת לדעתי.

מסכמת היטב את הנקודה נערה בת 17 שהגיבה לנושא בפייסבוק:

"תפסיקו לחשוב שככה מנגישים לבני נוער דברים, רק דרך האינסטגרם. אני בת 17 (שמעלה סטורים ותמונות כמו כולם) אבל יודעת לעשות את ההפרדה בין דבר שהוא לגיטימי לבין דבר שהוא ממש ממש אבסורד ועוד ניסיון נוראי של המבוגרים לנסות "להתחבר לצעירים". מדברת בתור נערה שמשתמשת כמו כל בני גיל הטיפש עשרה באינסטגרם, נכדה לסבא ניצול שואה. זה נורא בעיניי. תעשו חשבון נפש בבקשה, באמת"