צוק איתן - כמה זה יעלה ומי ישלם?

בנק ישראל מציע להעלות מיסים, האוצר יציע לקצץ בשירותי חינוך ובריאות - והכל כדי לכסות על תקציב הביטחון. המחיר האמיתי של "צוק איתן" עומד להיות קשה מנשוא, אז מה אפשר לעשות במקום?

מוריה אבנימלך

11/08/2014


מלחמה היא משחק יקר. הרבה מספרים נזרקים לאוויר, אבל אף אחד עוד לא יודע כמה באמת תעלה לנו המלחמה בעזה. לפני שנכנס למספרים כדאי להבין למה מתכוונים כשמדברים על מחיר המלחמה, ולהבחין בין העלות התקציבית לבין המחיר למשק.

העלות התקציבית היא כרגע במוקד העניין. הוצאות מערכת הביטחון כוללות שני סעיפים עיקריים: עלות חידוש מלאי ציוד, תחמושת ודלק בהם נעשה שימוש במלחמה ועלות גיוס המילואים (תשלומי ביטוח לאומי ועלויות מזון והסעות). משרד האוצר מעריך את ההוצאה ב-4 מיליארד שקל (משרד הביטחון דורש 8 -10 מיליארד שקל). לכך יש להוסיף הוצאה תקציבית אזרחית: הפיצויים שהאוצר ישלם עבור נזקים ישירים בכל הארץ, שהודות ל'כיפת ברזל" יגיעו לסכום זניח של עשרות מיליונים, והפיצוי עבור נזקים עקיפים לעסקים בתחום 40 ק"מ מעזה (אשדוד ודרומה) שנאמד במיליארד שקל. בתי עסק מחוץ לאזור זה, כמו מסעדות, בתי קפה ומקומות בילוי בתל אביב, לא יקבלו פיצוי מהמדינה גם אם הכנסותיהם נפגעו בתקופת המלחמה. העלות התקציבית, הצבאית והאזרחית, הישירה והעקיפה, היא חד פעמית, תכוסה מעודפי תקציב 2014 ומקרן ייעודית ולא תהיה לה השפעה עמוקה ומתמשכת על המשק.

shelcar

המחיר הכלכלי האמיתי של המלחמה אינו ההוצאה התקציבית, אלא הפסד תוצר והאטה בצמיחה הכלכלית. התוצר הלאומי (תמ"ג) של ישראל הוא קצת יותר מטריליון שקל (1000 מיליארד). הפסד אחוז תוצר אחד מסתכם ב- 10 – 11 מיליארד שקל לשנה. מה יהיה המחיר הכלכלי למשק תלוי במדיניות הכלכלית שהממשלה תאמץ. המבחן יהיה בסוף אוקטובר, כשהכנסת תחזור מהפגרה היישר לדיון בתקציב  2015 ותגלה, ביחד אתנו, מה רקח משרד האוצר.

אפשרות אחת שעומדת בפני שר האוצר היא לקצץ בהוצאה הממשלתית. קשה להניח שחודשים ספורים אחרי 'צוק איתן' הוא יצליח לקצץ בהוצאות הביטחון, או אפילו לשמור אותן ברמת השנה הנוכחית. המועמדים לקיצוץ יהיו, על כן, המשרדים האזרחיים, כלומר קיצוץ ההוצאה על שירותים חברתית - חינוך, בריאות ורווחה, וקיצוץ ההשקעה בתשתיות. אין תוכנית גרועה מזאת. רמת ההוצאה החברתית בישראל היא הנמוכה מכל המדינות המפותחות (מדינות OECD). הישגי התלמידים בישראל הידרדרו בשנים האחרונות, והפערים בחינוך הם הגבוהים בין הארצות המפותחות. מלבד המשמעות החברתית לפגיעה בחינוך יש משמעות כלכלית, משום שהוא מהווה השקעה בהון אנושי ומנוע חזק לצמיחה כלכלית. קיצוץ בחינוך משמעותו המשך הידרדרות בהישגים והעמקת הפערים, שיעמיקו את ההאטה במשק. כך גם פגיעה בהשקעה בתשתיות תחבורה, שגם בהן ישראל מפגרת בהרבה אחרי מדינות המערב.

נגידת בנק ישראל מבינה זאת, ועל כן הזהירה את שר האוצר מפני קיצוץ בשירותים החברתיים ובתשתיות, אך הציעה כתחליף להעלות מיסים. עם כל הכבוד לבנק ישראל, זו עצה גרועה לא פחות. המשק הישראלי נמצא כבר היום בהאטה. כדי להחזיר את המשק לצמיחה צריך להשתמש במנועי צמיחה. העלאת מיסים היא מנגנון בלימה. בשנים אחרות אפשר היה להתבסס על היצוא כמנוע צמיחה, אבל המנוע הזה דומם, משום שהעולם שאתו אנחנו סוחרים נמצא בהאטה. המנוע שיכול להניע את המשק הוא הביקוש הפרטי, כלומר קניית סחורות ושירותים על ידי תושבי ישראל. העלאת מיסים (העלאת מע"מ, העלאת שיעור מס הכנסה) תפגע בכוח הקנייה של הציבור, ובעיקר בכוח הקנייה של העניים ושל מעמד הביניים שמניע את המשק. התוצאה של העלאת מיסים תהיה קריסת עסקים, העמקת האבטלה ופגיעה בתוצר ובצמיחה הכלכלית, וכתוצאה מכך ירדו גם הכנסות המדינה ממיסים, ושוב ייווצר בור שצריך לסגור, ויתפתח מעגל קסמים.

קיצוץ בהוצאה האזרחית והעלאת מיסים הם שני מנגנוני בלימה לצמיחה כלכלית. האפשרות הנותרת היא הגדלה חד פעמית של הגירעון בתקציב, שאותו יש לכסות בהלוואה מהציבור (הנפקת אג"ח ממשלתיות) או בהלוואה מחו"ל. בניסוח כלכלי, מדובר בהעלאת יעד הגירעון, שהוא היחס בין הגירעון המתוכנן בתקציב המדינה לתוצר הלאומי. הגדלתו בחצי אחוז (מ-2.5% כמתוכנן ל-3%) משמעו תוספת של 5 -5.5 מיליארד שקל  שאותם לא צריך לקצץ מהחינוך, מהבריאות או מההשקעה בכבישים, ולא לגבותם כמיסים  מהציבור.

האם הגדלת הגירעון בתקציב, שאותו מכסים בהלוואה מהציבור (הנפקת אג"ח ממשלתיות) לא תפגע במשק או תערער את האמון בכלכלת ישראל כפי שמזהיר בנק ישראל? ממש לא. ישראל נמצאת במצב מצוין באשר לגודל החוב הממשלתי בהשוואה לתוצר (יחס חוב-תוצר) שעומד על 66%. לשם השוואה, יחס חוב ממשלתי-תוצר ממוצע במדינות מפותחות (OECD) הוא 108.5%, בבריטניה 92% , בארה"ב 115%, באיטליה 132%, ביפן 243%, ואפילו בגרמניה העשירה הוא עומד על  80%. ישראל שואפת להוריד את היחס הזה ל-60%, כפי שממליצים גופים כלכליים בינלאומיים, אבל אנחנו קרובים ליעד הרבה יותר ממדינות אחרות. לעומת זאת, אם האוצר יבחר לקצץ בהוצאות חברתיות ובהשקעה בתשתיות, או להעלות מיסים – אנחנו עלולים להיקלע למיתון. כבר  היום המשק בהאטה. במצב כזה אסור להעלות מיסים ואסור לקצץ בהוצאות אזרחיות.