למצוא את עצמי לדעת - הבלוג של תמר פלג

להרוג או לא להרוג?

כשנוצר דיסונאס, התחושה היא כל כך בלתי נסבלת ובלתי אפשרית, שגורמת לנו לשנות את עמדתנו ולאמץ עמדה חדשה, גם אם קיצונית, רק כדי לשוב ולחוש הרמוניה פנימית.

תמר פלג

12/07/2018


 

מי מאיתנו לא חווה לפחות פעם בחייו תחושה של היעדר הרמוניה בין מה שאני מאמין בו לבין איך אני פועל?

 

כששתי גישות מנוגדות שלא יכולות לדור בכפיפה אחת מתעוררות באדם,  נוצר אצלו דיסונאס קוגניטיבי

ואז הוא עושה בחירה באחת ו"מוחק" את השנייה מתודעתו, לפעמים אפילו נוהג באופן קיצוני ביותר נגד, כדי לא לחוש בדיסונאנס.

 

כשנוצר דיסונאס, התחושה היא כל כך בלתי נסבלת ובלתי אפשרית, שגורמת לנו לשנות את עמדתנו ולאמץ עמדה חדשה,

גם אם קיצונית, רק כדי לשוב ולחוש הרמוניה פנימית.

כמו אותו חייל שנשלח למשימה שאינו מאמין בה ומגבש מחדש את עמדתו כך שהמשימה תיראה לו הכרחית וצודקת.

או כמו אותם שלא מאמינים שבכוחם של יחידים להשפיע על המערכת, אז במקום להצטרף לכוח החברתי ולהעצים את המחאה

(למשל לתמוך במאהל המחאה נגד הצבת אסדת הגז כה לחופי החופים היפים שלנו) הם זורעים ספקות, ומשלחים  בפייסבוק הערות  נגד המיעוט שעושה ומוחה,

כי אולי מרגישים שאם יצטרפו ירגישו פריירים, כי מה זה כבר יעזור,

ואם לא יצטרפו ירגישו רע שהם לא עושים דבר, אז הם מאמצים דעה נגד ומנסים לשכנע בצידקתם..

 

כדי להפחית את תחושת חוסר ההרמוניה (הדיסוננס) האדם מרגיש צורך להוכיח לעצמו את אמיתות האמונה החדשה שבה אוחז

ולא פעם הדרך לעשות זאת היא בנקיטת עמדה קיצונית או בשכנוע פעיל של אחרים.

 

בפרשת מטות (במדבר ל' )משנקמו בני ישראל במדינים, הרגו בחרב את כל הגברים, שבו את הנשים וחזרו למחנה עם השלל והביזה, משה קוצף עליהם ופוקד (17):

להרוג כל זכר גם מהתינוקות!

וכל אשה "יודעת איש למשכב"

ורק  את הילדות שטרם "ידעו משכב זכר" הוא מתיר להשאיר בחיים.

 

ואני שואלת את עצמי:

האם התגובה הקיצונית שלו קשורה רק להוראה שקיבל לאלוהים (לנקום)?

או שזה אולי קשור לתחושת דיסונאנס שהוא חש?

 

מה עובר בראשו של משה ואיך אולי הוא הרגיש כשקיבל הוראה מאלוהים, שהמשימה האחרונה שלו לפני מותו תהיה להוביל את העם למלחמת נקם במדינים?

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר נְקֹם, נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מֵאֵת, הַמִּדְיָנִים; אַחַר, תֵּאָסֵף אֶל-עַמֶּיךָ.

 

האם חלפה בראשו מחשבה: רגע, הלא אשתי היא בת העם הזה, ציפורה היא בת מדיין?

האם חשב לרגע למחות בפני אלוהים ולומר לו: בגלל כזבי בת צור ורעותיה להשמיד את כל המדיינים? ושאני אוביל את המהלך הזה?

אני משה, שקיבלתי מקלט בבית יתרו כהן מדיין בברחי מפרעה,

אני שנישאתי לבתו ציפורה ויחד הולדנו בנים,

שזכיתי בתמיכתו המליאה של יתרו ולעזרתו בניהול מערכת המשפט למרגלות הר סיני?

הם המשפחה שלי! והם מדיינים.

וכך להיפרד מהם לפני מותי ההולך וקרב?

 

ואני חושבת על משה האיש, שבעבר כבר חווה אבדן בית אב, כשהתברר לו שבית פרעה אינו המשפחה שלו, נהפוך הוא, שפרעה הוא הצורר של עמו.

את הדיסוננס שאולי נוצר אז הוא פתר בכך שהרג את המצרי וברח.

ומאוחר יותר הוא נדרש אף להתעמת עם "אביו" פרעה (בשליחות שהוטלה עליו) ולראותו טובע לנגד עיניו.

 

והנה זה קורה לו שוב!

עליו מוטלת השליחות לנקום במדיינים (על כך שבנות מדיין פיתו את בני ישראל לעבוד את אלוהיהם, כפי שעשתה כזבי בת צור).

 

האם הוא חש בדיסונאנס?

 

אני תוהה ביני לביני, מהי המציאות הפנימית של משה שלא הותמרה

ומהי האנרגיה שממשיכה להתקיים בתוכו ושמשתקפת במציאות החיצונית שלו בעימות חוזר

עם "משפחת בית אב" , במלחמה ובהרג רגע לפני שהוא נפרד מהעולם?

 

מברכת אותנו השבת, שנדע לזהות את הקונפליקטים הפנימיים בחיינו

ולהתמיר אותם לפני שיתגלמו במציאות חיינו.

שנצליח לפעול בהרמוניה עם האמת הפנימית שלנו

ולכשיגיע זמננו להיפרד (ולאו דווקא מהחיים) שניזכה לעשות זאת בשלום ובאהבה

ולא בנקם ובמלחמות.

 

 

 

 

 

 logo-9

#מאחורי_הקלעים_של_הסיפור_המקראי

#מדרש_עכשווי