reuthotse - הבלוג של רעות חוצה

ירושלים על ראש שמחתי

למרות ואולי בגלל שנולדתי וגדלתי בה אף פעם לא הבנתי מה ההייפ מסביב לבירתנו הישנה חדשה ואז הצטרפתי לסיור הבלוגריות במסגרת #סלונה_מטיילת וחזרתי עם אהבה מחודשת לעיר שהייתה לי בית

רעות חוצה

19/01/2018


צילום: מאירה גוראי רז. ירושלים

הכל התחיל בבעלי, שיום אחד מספר לי על החבר שלו שמנסה לשכנע את כולם בקבוצת ווצאפ לצאת לטיול גברים בירושלים, "עם מדריך". ישר צחקתי עליו. מי הולך לטיול של יום עם חברים ומדריך לפני גיל 98?! 'לא צריך מדריך. אני אבנה לכם מסלול' התרברבתי,  נוסעים לירושלים,  סיבוב בשוק, חמוסטה בעזורה, קצת חמוצים בצדקיהו ואיזה כמה מאפים חמים במאפייה של חבה וזהו, הולכים לנוח מכל האוכל הזה בגן סאקר והביתה'. חשבתי שהניים דרופינג של משפחות כורדיות מהשוק יעשה לו את זה. שהוא יתלהב מהמסלול שלי, מהידע הקולינרי מהסוג הזה ש"רק מקומיים מכירים את המסעדה הזאת", שהוא יבין  שהוא נבנה על ידי  אחת שבאמת אומרת במבליק כי זאת המילה היחידה שהיא מכירה לממתק האניס השחור. אבל החצי לא ממש התרגש ממני והמסלול "הנדוש" שלי או כמו שהוא אמר 'היינו בשוק מחנה יהודה מאה פעם'.

מי בכלל מטייל בירושלים, תמיד קרה ומרוחקת, כבר שנים שכל מה שאני רואה בעיר זה את הכביש שמוביל לבית הוריי ותו לא. אז אולי אני באמת כבר חלודה משהו באתרים החמים שיש לעיר להציע, הסכמתי להודות ביני לבין עצמי. זמן קצר אחרי שנגדעה קריירת ההדרכת הטיולים שלי קיבלתי הצעה - בואי לסיור בלוגריות של יומיים בירושלים וכשיש לך בבית גמדה קטנה בת שנה וארבעה חודשים שעוד לא הפנימה שלפעמים צריך לישון בחיים האלה, את מקבלת בברכה כל יוזמה לשנת לילה רציפה, על הדרך אני גם אוכל לבחון את עצמי בידיעת העיר. נפגשנו בבוקר של שמש שקרנית בלטרון. יצאנו אליו, 20 בלוגריות שונות שאת רובן לא הכרתי, בהתחלה החבורה הרעשנית הזאת נראתה לי כמו להקת דבורים מלוכדת לא ממש ידעתי איך לחדור פנימה, מזל שלא הייתי צריכה כי פשוט נמשכתי פנימה בחיבוק אוהב, באינטימיות המהירה שנוצרה קשה היה שלא להתמסר.

התחנה הראשונה - מלון איביס. סניף חדש לרשת בתי המלון העולמית איביס רד שהמיוחד בה הוא עיצוב אחיד לכל בתי המלון בעולם, הרשת בוחרת למקם את בתי המלון שלה במרכזי הערים וכך גם במקרה הזה, מלון איביס נמצא ממש במרכז העיר מרחק הליכה מהשוק, מהעיר העתיקה וממילא וממרכז העיר. עם בטן מלאה ושמחה בלב המשכנו את הטיול.  התחנה הבאה - סיור סאגווי של הרשות לפיתוח ושימור הרובע היהודי באיזור חומות ירושלים. לא משנה כמה פעמים אני אלך ברחובות האבן החלקות של העיר העתיקה, כמה פעמים אשמע את סיפורי ההיסטוריה על החלק הזה בעיר - על הורודס ועל הרומאים, ועל החיים בעיר לפני אלף שנים, על מבני האבן העתיקים ובית המקדש. לא משנה כמה פעמים אני אשמע את הסיפורים האלה אני אתרגש מחדש ואנסה לדמיין איך דבר כל כך משמעותי היה פה ואיך זה היה נראה , אז לפני אלפי שנים. את הסיור שמתחיל ברחבת מכון דוידסון ועובר דרך רחובות העיר הקדומה ומבנים ארכאולוגיים מתקופת בית המקדש השני עושים על סאגווי, וכך על מרצפות בנות אלף שנה שחצבו קאסטום מייד עבודת יד מאבן ירושלמית אנחנו נוסעים במכשיר שמצליח להניע את עצמו על חשמל רק מהמשקל שאנחנו מפעילים עם הרגליים - פיוז'ן ירושלמי.

צילום: מאירה גוראי רז

 

הערב יורד ואט אט האוויר הירושלמי הקפוא מקרר את האווירה אבל לא את הלבבות. אנחנו ממשיכות במסע ומגיעות לנחלת שבעה. הנה, ממש פה הייתי כנערה דיי מכוערת, מסתובבת עם החברות מבוקר עד לילה. הרבה השתנה - החנויות, האנשים. את הסימטאות הצרות עם ריח השתן שאני זכרתי מחליף קומפלקס ייחודי שבמרכזו מוזיאון המוסיקה העברי. את המוזיאון הקים המוסיקאי אלדד לוי שבמשך שנים ארוכות הסתובב בעולם ומחפש כלי נגינה עתיקים מהמסורת היהודית בכל העולם, והוא גם יודע לנגן עליהם בכישרון כזה שפותח את הלב ומוציא ממנו את כל האור והאהבה שכבר מזמן שכחת מהם. ממש ליד המוזיאון ובאותו קומפלקס אכלנו ארוחת ערב במסעדת כינור בכיכר - מסעדת שף כשרה למהדרין עם אוכל משובח באמת.

מאירה גוראי רז

אנחנו ממשיכות בטיול שלנו, והיעד הבא, קיבוץ רמת רחל הוא כבר יעד מוכר באמת, אפילו עבדתי באולם האירועים של הקיבוץ כשהייתי בתיכון והמטעים של הקיבוץ הקיפו את שכונת ילדותי, מנקודה מסוימת בתצפית שעל גג המלון אפשר למתוח חבל שיגיע עד לגינה בבית של ההורים שלי. רמת רחל הוא קיבוץ שיתופי, אחד הבודדים שנמצאים בתוך עיר. לצד תעשיית חקלאות משגשגת שכוללת מטעי דובדבנים (שפתוחים לקטיף משפחות בעונה), תותי קיץ, זיתים ועוד. אבל עיקר הפעילות של הקיבוץ היא תיירותית וכוללת מלון עם חדרים מרווחים וחדר אוכל, מתחם קאנטרי ובריכה ושלל אטרקציות לכל המשפחה כמו סלסלת פיקניקים למשפחות, טיולי אופניים, סיורים שונים באתרי התיירות בקיבוץ כמו פינת החי, אתר ארכיאולוגי, מטעי הזיתים ואפילו טיול בשבילי הקיבוץ. כל המקומות והאתרים הופכים את רמת רחל ליעד מושלם למשפחות ואפשרות לשלב טיול באווירה עירונית לצד חווית הקיבוץ והטבע. לשם אני בטוח אחזור.

היום השני: שרימפסים ושוקולד

מאירה גוראי רז

את היום השני פתחנו בארוחת בוקר של מלון וסיור בוקר באוויר הקריר של ירושלים. משם המשכנו, היות ולא אכלנו איזה שעתיים, למסעדת דולפין ים שהתואר 'מוסד קולינרי' מוריד בפניה את הכובע כשהיא חוגגת 50 (!) שנות פעילות. אז מה הופך את דולפין למסעדה שאוהבים לחזור אליה? ובכן, אוכל טעים. החל משיפודי השרימפס במעטפת חזה אווז, פלטת פירות ים או ריזוטו אלוהי. בדולפין ים מגישים אוכל טעים בלי להתחכם וללא יומרנות, ומצליחים להביא ללב ירושלים מסעדת מאכלי ים כאילו היא ממש שוכנת לחופו.

את הסיום המתוק לטיול הזה עשינו בצובה, קיבוץ שיתופי בהרי ירושלים, גם הוא מתפעל ענף תיירות גדול ולצידו יקב ומטעי ענבים שמתים על הכפור של העיר והסביבה. טעמנו מתוצרי היין של הקיבוץ, וקינחנו בסדנת שוקולד בסניף 'גליתא' בקיבוץ.

צילום: מאירה גוראי רז

באוטובוס, בדרך חזרה הביתה, נזכרתי איך פעם סיפרתי למארק, הבריסטה של בית הקפה בניו יורק שהייתי פוקדת, שאני מירושלים. ביום שאחרי הוא בא אליי, מרוגש עד דמעות וביקש ממני לשים בשבילו פתק בכותל. לא הבנתי אז, לא הבנתי איך מארק האזרח האמריקאי שגר במנהטן יכול לקנא בי, המהגרת הלא חוקית שברחה מהבית כל הדרך לשדרה החמישית. אבל זה בדיוק העניין עם ירושלים. צריך להתרחק ממנה קצת, רק כדי לחזור, לנשום עמוק את האוויר הקר ולהרגיש איך הגוף מתמסר, כשהוא מרגיש בבית.