מה עושים כשהילד זורק אוכל על הרצפה?

כשהילד זורק אוכל על הרצפה שוב ושוב הוא מחכה לראות איך תגיבו ומה תעשו. הבשורה הטובה היא שהכול תלוי בתגובה שלכם. כך תעשו זאת נכון

קרן יטיב

21/07/2014


בכל מפגש שאני עורכת עם הורים לילדים בני שנה וחצי-שנתיים, עולה השאלה הבאה - "בני כל הזמן זורק את האוכל שלו על הרצפה כשהוא מסיים לאכול. להגיב? להתעלם? לכעוס? לצחוק? מה עושים?" אחת התופעות שהכי מתסכלות הורים היא זריקת האוכל על הרצפה על ידי ילדינו האהובים. אנו מרגישים חסרי אונים ולא בטוחים איך להתמודד עם זה.

חשוב שתדעו שלזריקת האוכל אין שום קשר לחוסר שביעות הרצון של ילדיכם מהטעם או מסוג המזון שהכנתם ולא צריך להיעלב או לכעוס. הילד זורק את האוכל מאחת משלוש סיבות אפשריות: ההנאה שבעצם הזריקה (רואים את אימא מרימה שוב ושוב), תשומת הלב שהוא מקבל מכם בעקבות הזריקה (הסבר, בקשה, סיפור, סיוע בהאכלה, תגובות כועסות) או שעמום, כלומר, משתמש בדרך הזו כדי להודיע שסיים את הארוחה והוא מבקש לרדת מהכיסא ולהמשיך בפעילות.

מה אפשר לעשות?

כדאי להניח שמיכה ישנה מתחת לכיסא הפעוט, בגודל שמכסה את רדיוס הזריקה שלו, כאמצעי המקל על ניקוי הרצפה ושמירתה. ובנוסף, כלים שיעזרו בשיפור המצב:

1. תשומת לב וחיזוקים חיוביים

כשאנו אומרים לילד להפסיק לזרוק את האוכל על הרצפה, אנו מדברים אליו – וזה סוג של תשומת לב. כשאנו מבקשים ממנו לנקות את הבלאגן שעשה, אנחנו צריכים לתת לו הוראות ולהמשיך לשים לב עד שהמשימה נעשתה – וזה אומר שאנו נותנים לו הרבה מאוד תשומת לב. זוהי הסיבה שבגללה התנהגות כזו מצידנו לא מניבה כל שינוי התנהגות מצדו. כמו שהילד רואה את העניין, הוא מקבל המון תשומת לב ולא רואה כל צד שלילי במה שהוא עושה. מבחינתו הוא ממשיך במשחק. איזה כיף לשחק ככה עם אמא, עד הסוף!

הילד רוצה תשומת לב? תנו לו. אולי עזבתם אותו בכיסא שלו כדי לרחוץ כלים והוא מצא דרך מעולה להחזיר אתכם אליו? וודאו שמעתה ואילך אתם דווקא לחלוטין נמצאים אתו: דברו איתו ותחייכו אליו בעודו אוכל, ושמרו על אווירה חיובית ונעימה.

שימו כמות קטנה של אוכל בצלחת ועודדו את האכילה על ידי סיוע והחזקה משותפת של הכפית (או הכף). הפסיקו לסייע לאחר 2-3 טעימות של הילד, תוך מתן תשומת לב חיובית (מילות של שבח, סיפור, שיר ואפילו משחק משותף שלא מפריע לו לאכול באופן עצמאי).

ברגע שהוא זורק משהו על הרצפה, אמרו הוראה קצרה וברורה כמו "אנחנו לא זורקים דברים על הרצפה". אל תרימו שום דבר בזמן זה. וודאו שקולכם חמור ופניכם "כועסות", אבל אל תצעקו ואל תגידו משפט כמו "אוף, אתה כזה ילד רע!". המטרה היא לסמן, גם בשפת הגוף הלא מילולית שלכם, שהוא עשה משהו לא בסדר. לאחר מכן אפשר לפעול באחת משתי הדרכים הנ"ל, תלוי בכם:

- הפנו את גבכם אליו. פשוט סובבו את הכיסא שלכם ותנו לו לראות רק את גבכם למשך עשרים-שלושים שניות. אל תדברו אתו ואל תהיו בשום אינטראקציה איתו. אחר כך הסתובבו חזרה והמשיכו בארוחה, כאילו כלום לא קרה. אם הוא ממשיך לזרוק אוכל על הרצפה, ומן הסתם כך הוא יעשה, חזרו על התגובה המתוארת פה.

- במקרה שהחל לזרוק, אמרו "לא!" בקול שקט, רגוע אך נחוש וברור, ללא הסברים וחיוכים והורידו את האוכל מהמגש/שולחן ל-30 שניות. לאחר מכן, החזירו אותו והתחילו שוב בתהליך.

2. הורידו אותו בזמן

הורידו את הילד מהכיסא ברגע שסיים לאכול ואפשרו לו להמשיך בעיסוקיו האחרים. השתדלו מאוד לעשות זאת לפני שהחל בזריקה, כדי למנוע זריקת אוכל מתוך שעמום ובכך ללמוד שזריקת האוכל היא הדרך להודיע לכם שיש להורידו מהכיסא.

3. היו סבלניים ועקביים

הלמידה שלו תיקח זמן אבל היא תקרה. זכרו, חינוך ילדים הוא בגדר ריצת מרתון ואף פעם לא ריצת ספרינט. העובדה שתהליך חינוכי לוקח זמן, אינו סיבה להימנע ממנו או להפסיק אותו באמצע. התמדה היא מילת המפתח.

*****

קרן יטיב היא יועצת משפחתית בכירה,בעלים של מרכז הפיל הצבעוני- המרכז לטיפול במשפחה.