החיילים שוב רעבים

אזעקה כלכלית עולה ויורדת: ה-3 עד 5 מיליארד שאושרו השבוע לתקציב הביטחון, לא יגיעו למימון התנאים הבסיסיים של 42,000 חיילי מילואים, ששוב צריכים לקושש תרומות מהציבור, ובמחיר דמים נוראי. ואת המחיר החברתי לכולנו, עוד נשלם בגדול

אסתי סגל

16/07/2014


לפני יומיים, חבר מהמאבק החברתי מספר בשמחה: "הצלחנו בגיוס כסף ותרומות של מגבות, כלי רחצה, סבונים, ומצרכים בסיסיים", ולא, לא מדובר בעזרה לעניים אלא בתרומות של אזרחים לסיוע במצוקת מגוייסי המילואים מכפר סבא והסביבה.

ככה זה בצבא עני שמגוייסים אליו 42,000 חיילי מילואים – אין כסף לתקצב את התנאים הכי בסיסיים של החיילים. רגע, אז מה עם התוספת המסתמנת של 3-5 מיליארד שקל לתקציב הביטחון? אותו תקציב שרק לפני שבועיים שלושה היה עליו מאבק גדול; שר הביטחון איים בכל מיני סכנות איומות אל מול האוצר שסירב להגדיל את האחוז המפלצתי שהביטחון תופס מתוך תקציב המדינה. תקציב ביטחון מהגדולים בעולם, שבכל שנה מקבל מליארדים נוספים מעבר להסכמה הבסיסית שהוצגה בתקציב השנתי.

אבל הנה הטילים רועמים והופ – עוד כ-5 מיליארדים טסים לעבר תקציב הביטחון. עכשיו השאלה היא רק מי יזכה בחלקים מתוך הסכומים האדירים האלו.

estcar167

זו הכלכלה יקירתי

בשבת בבוקר התרחש אירוע נדיר, אולי אפילו חד פעמי בתולדות ישראל. בערוץ 1 ישבו חמש נשים בפאנל שהיה כולו על טהרת הנשים ודן בהיבטים של "צוק איתן". אלא שאם היינו עוצמים עיניים ומסננים את הצליל הנשי היינו מגלים להפתעתנו כמעט אותו שיח גברי בטחוניסטי משעמם וחוזר על עצמו (בכל הסבבים הקודמים, ובכל השבוע האחרון), כולל התלהמות שקוראת להכנס לעזה, לתת לצה"ל לקסח ולכבוש ולהשמיד, לולא נשמע קולה הצלול של אור-לי ברלב, אקטיביסטית חברתית, שהתעקשה לדבר על האספקט הכלכלי של אירועי הדמים והאש. היא העלתה שאלות חשובות וקשות לאן הולך הכסף, מי מרוויח מסיבוב הדמים הזה ומי מפסיד ממנו.

3-5 מיליארד – לאן הולך הכסף?

לחיילי הסדיר?

כיום מקבלים המשרתים בצה"ל בתפקידים עורפיים כ-350 שקלים, בעוד חיילים קרביים מקבלים תשלומים בסך של כ-750 שקלים. אילו הסכומים שמקבלים החיילים ואיתם הם נאלצים להסתדר. עתירה להעלאת דמי הקיום לחיילים נדחתה בנובמבר 2013 על ידי המדינה בשל... "בעיות תקציב". כן כן, מי שבעצם מממן את עלות המחיה האמיתית של החיילים הם בני משפחותיהם. ומי שאין לו? שילך לישון רעב.

הבעייה הזו כמובן חמורה עוד יותר משחשבנו בשל ההפרטה המוגברת של השירותים החברתיים. גם בצבא. וככה גם בצבא אנחנו מכירים את תופעת העוני. מגד"ים מתקשרים לעמותות סיוע ומבקשים תרומות לחיילים שלהם. חיילים קרביים לא מצליחים להתקיים ב750 שקל לחודש וחלקם נאלצים לערוק כדי לעבוד, ומשם הם מגיעים לבתי הכלא הצבאיים.

למילואימניקים? 

אז כאמור, שוב אנחנו נתקלים בתופעה של מגוייסי מילואים שמגיעים לשטח ללא תנאי המחיה הבסיסיים, כשמדובר גם על חגור, נעליים, ציוד ועוד (כמו שאנחנו זוכרים ממלחמת לבנון השנייה), ושוב החברה האזרחית מתגייסת כדי לאסוף כסף לממן את הצרכים הבסיסיים של החיילים. הטרגדיה מתעצמת עם מותו של אזרח שהגיע לחלק מזון לחיילים במעבר ארז, ונהרג מפגיעת פצמ"ר. בצבא מתפקד, הוא לא היה צריך להיות שם בכלל.

ומה צה"ל בכל זאת נותן לחיילי המילואים? מסתבר שלא הרבה. שורת ההטבות לחיילי המילואים, שעליהן הובטח בקול גדול,  מופרת בכל אחד ואחד ממשרדי הממשלה..

הנה, רק לפני קצת יותר משנה, אחרי סבב הדמים הקודם, הגיע זמן תיגמול חיילי המילואים, ו... מסתבר שצה"ל קיצץ את התגמול למשרתי "עמוד ענן". ובעצם ימי המילואים של מבצע "עמוד ענן" הפכו לכאלה שלא נספרים עבור קבלת התגמול ופוגעים בחיילים שהתגייסו למבצע.

אז הכסף לא יגיע ככל הנראה לא לחיילי המילואים ולא לחיילי הסדיר.

לפריפריה הנכתשת כבר יותר מעשור?

את העובדה שהממשלה משקיעה בהתנחלויות הרבה הרבה יותר מאשר במרכז הארץ ובפריפריה אנחנו כבר יודעים, אבל השאלה מה הסיוע הממשלתי לעסקים באזורי העימות? בשדרות, בנתיבות, באופקים, בקיבוצי הסביבה, בבאר שבע?

האם יש סיוע מיוחד למקומות האלו (ולא רק בזמן לחימה)? האם למדינה יש תוכנית לחיזוק הפריפרייה, להעצמתה מבחינה כלכלית?

מי זוכר את התחנונים בפני השר בנט, זה שמקדם כעת את הכניסה הקרקעית לעזה, לא לאפשר את סגירת מפעל נגב טקסטיל שבשדרות, ומי זוכר מה עשה אותו שר כדי לחזק את המקום המוחלש גם ככה? אז כן, לשר היתה תוכנית לתת למפעל הלוואה של 3 מיליון ש"ח, הלוואה שהוא אמור להחזיר (60,000 ש"ח מידי חודש), הלוואה שכמובן אין ביכולתו להחזיר.  כמו שאמרה ח"כ מירי רגב: "כל עוד המדינה לא תסייע למפעל באופן של מענקי עידוד והשקעות, דינו של המפעל ייחרץ" כשקראה לרה"מ להתערב. התוצאה לא הפתיעה אף אחד: פירוק מפעל נגב טקסטיל ושליחת 60 עובדיו לאבטלה.

נפתלי בנט, צילום: gettyimages

ומי זוכר את דוד בוסקילה ראש עירית שדרות שב2012 שבת רעב מול משרד ראש הממשלה בירושלים על רקע המצב הכלכלי הקשה של הרשות העירונית וההסלמה בדרום? ומה היו תוצאות השביתה הזו?

ומה היה המצב אחרי עמוד ענן באזור העימות? מאבק קשה על פיצוי בגין בפגיעה בעסקים באזורי העימות.

ואלו רק שתי דוגמאות למצב החמור של הישובים שגם בימי רגיעה מודרים מכל השקעה ותמריץ ממשלתי. ישובים מוכי אבטלה וחסרי עתיד. ישובים שלא נמצאים כלל על מפת סדרי העדיפויות של המדינה הזו, ואז מגיעים בהפרשים הולכים ומתקצרים סבבי האש. העסקים הקטנים והעצמאיים שגם כך עומדים על כרעי תרנגולת (כמו בכל המדינה) מתמוטטים ונאלצים לשווע לעזרה שלא מגיעה, ואם מגיעה אז זה במשורה ובאיחור גדול.

ומה יקרה כעת ולאן ילך הכסף? אנחנו לא מצפים לגדולות או לשינויי מדיניות. ניתן לומר בבטחון מלא - הכסף לא יגיע לפריפריה.

***

ובינתיים, היום הזה ממש, ח"כ סתיו שפיר מדווחת מוועדת הכספים של הכנסת כי הגיעה בקשה לתוספת של 40 מיליון שקל. לישובים המופגזים - אתן בודאי חושבות - האוצר ממהר במשלוח העזרה הכספית הנדרשת?

אז שוב טעיתן – 40 מיליון השקלים אמורים להגיע להתנחלויות. או כמו ששפיר מדווחת: "אתמול הגיעה בקשה לתוספת אל ועדת הכספים, הפעם של 40 מיליון שקל להתנחלויות. מה קרה בשבועיים שגרם למענק להתנפח פי שמונה? שוב, אף אחד לא מוכן להסביר לנו. שאלתי את נציגי האוצר לאן הולך הכסף, וגיליתי לתדהמתי שהסכום הגדול הזה מיועד בין היתר לצורכי "גיבוש ולכידות" ו"לתגבור פעולות העצמת נוער".

אגב, הידעתן למה "עופרת יצוקה", "עמוד ענן", "צוק איתן" וכו' הם מבצעים ולא מלחמות? כי על פיצויים על נזקי מלחמה גבוהים הרבה יותר.

מה שמוביל אותנו לשאלת 5 מיליארד השקל – מאיפה יקח האוצר את הכסף לתוספת של 3-5 מיליארד שקל לביטחון?

יש מנחשות בקהל?

על ברזי היניקה של האוצר נדבר בפרק הבא של מי מרוויח ומי מפסיד מסבבי הדמים באזורנו.