הכל אפשרי …corny - הבלוג של קרין מילשטיין

החיים עצמם/ פאביו וולו

יחסים אינטימיים הם תמיד חיפוש אחר האמת. הם מראה שמאלצת אותך לראות את השבריריות שלך, את הפחדים שלך, את הגבולות שלך. במצב זה אתה מתמודד עם אדם שאתה לא מכיר, ושהוא לא האחר אלא אתה, אתה חדש שלא ידעת שקיים בך. כשנכנס ילד לתוך הזוגיות וצריך להתמודד עם החיים עצמם, כיצד נתמודד עם עצמנו, עם הבן/ בת הזוג ועם הילד?

קרין מילשטיין

28/03/2017


20170327_071907_HDR~2

כשניקולה פגש את סופיה ליבו עצר מלכת. כשהיא הסתובבה לעברו, הוא ראה אישה יפיפייה ולא הצליח להסיר את עיניו ממנה. כשיצא באמצע ההופעה של הרולינג סטונז ברומא, רק כדי להיפרד ממנה בתחנת הרכבת, היה ברור שיש כאן משהו שונה…

מאותו היום הם בנו לעצמם קשר מלא תשוקה ואהבה. היא עזבה את עבודה בבולוניה ועברה להתגורר עימו במילאנו. הבית שלו בעליית הגג, הפך לממלכתם הקסומה, שלא היה להם אפילו צורך לצאת ממנה כדי למלא את חייהם.

הם חשבו שיהיה נחמד להקים משפחה. כל עוד זה היה בגדר רצון וחלום, זה נשמע נהדר…

יום אחד סופיה הודיעה לו שהיא בהריון. ההתרגשות גברה והשמחה פעמה בליבותיהם. ניקולה אהב אותה עוד יותר ואת גופה המשתנה מיום ליום.

אבל השמחה לא ארכה . משהו השתנה לאחר שליאו, בנם, נולד.
כשהחידוש נעלם, כשההתלהבות דועכת, מתחילים קשיים. השירה עוזבת, ובמקומה מופיעים החיים כפי שהם.
התקופה הראשונה מלהיבה ומפעימה. אחר כך הימים הופכים לגלגל אינסופי של פעילות, ולא משאירים הרבה מקום לדברים אחרים.
מבחינת הרבה זוגות, לידתו של ילד היא הרגע היפה ביותר בחיים, שבו האושר כל כך עוצמתי שהחזה עלול להתפקע, והם מרגישים מאוחדים מאי- פעם. עבור ניקולה וסופיה זה לא היה ככה.
הלידה של ליאו ערערה את שיווי המשקל שלהם, והם מצאו עצמם שקועים במשבר עמוק. כל מה שהצליחו לבנות לפני שהיה להם ילד, כל החיים של מערכת היחסים שלהם, הדרך שלהם להיות יחד, נראו רחוקים יותר ויותר. השותות היפה ביניהם הפכה לזיכרון רחוק.
מה שהטריד את ניקולה יותר מהדעיכה בנושא הסקס ביניהם, היה אובדן האינטימיות שלהם. הם לא הצליחו לתקשר עוד. הילד היה נוכח בכל. הצרחות שלו כיבו את המילים.

ניקולה אהב את ליאו, הוא הרגיש שהוא רוצה להגן עליו, לטפל בו, אבל לא התפתחה בו האהבה הזאת שכולם מדברים עליה. אותה אהבה שהיתה אמורה למחוק אותו בפניו.
בהתחלה הוא התעצבן נורא על כך שלא יכל לעשות את הדברים שעשה פעם, שלא היה לו עוד זמן לעצמו, לצרכים שלו. מקור החרדות שלו היה החשש שהוא לא יוכל לחזור לאחור, שהוא עומד להיות אבא לשארית חייו.
הוא אפילו לקח את ליאו לשירותים כששמר עליו. הוא לא יכל להיות לבד אפילו שם. לא נשארה עוד אף פינה בחיים שלו שבה הוא יכל להיות לבד.

בטוחה שלחלקכם התחושה הזו מוכרת…

כשחיפשו משהו שיסע לברלין בעבודתו לשבוע, הוא הראשון שהתנדב למשימה. הוא רצה להתנתק מהכל. זו נראתה לו הזדמנות פז.
כבר בטיסה הוא חש געגוע לליאו וסופיה ונמלא במחשבות.ליאו הרחיב את הגבולות של מה שאפשר לקרוא לו נוכחות. הוא היה גורם קבוע גם כשלא היה איתו. זה בלתי אפשרי להיות באמת לבד, להמלט מהכל. כאילו חלק במוח תמיד מוקש לקשר הזה, ואין שום אפשרות להשתחרר ממנו. זאת יכולה להיות תמונה שמעלה חיוך ומחממת את הלב. ולפעמים אלה תמונות נוראות, טרגדיות, תאונות איומות.

אבל, כבר למחרת הצליח להתנתק וליהנות. שם נאלץ להתמודד עם פיתוי גדול בשם נאדין. בנסיעה זו, ניקולה הגיע לתובנות והחלטות. האם ייכנע לפיתוי? האם יצליח לראות דברים אחרת? האם יצליח לצאת מהמשבר?

פאביו וולו מתאר את סיפורו של גבר שחייו השתנו, והוא עצמו לא הצליח להשתנות עם שינוי זה.
זה כאילו יש לך שני חיים, החיים האלו והחיים שאתה מדמיין, ובאופן אבסורדי אתה לא נמצא באף אחד מהם. אתה כאן, אבל, הראש שלך במקום אחר, כאילו אתה תמיד עומד קרוב ליציאת החירום.
גיבור סיפרו, ניקולה, מבין שהעבר איינו קיים עוד, כמו שלא קיימים עוד החיים שלא בחרנו לחיות. רק החיים הנוכחיים קיימים, אלא שאנחנו חיים כעת.
הוא מגיע לתובנה, ש אנחנו לא רוצים את החירות אלא את רעיון החירות, את האשליה שאנחנו חופשיים. אבל כשאנחנו באמת חופשיים, נדרש מאיתנו כישרון רציני כדי לא להשתעמם ולמאוס בדברים.

ולסיכום, למרות כל הקושי, אפשר לסכם את ספרו :
כשאין לך ילדים, זה כמו ללכת לטיול בכפר. אתה מוצא עץ ליד הנחל, ואתה יכול לשבת בצילו, לנמנם קצת, לאכול איזה פרי. זה לא רע, אין על מה להתלונן. אבל כשיש לך ילדים, זה כמו ללכת לטיול בהרים, העלייה הרבה יותר מעייפת מהמישור, אבל כשאתה מרים את המבט, אתה רואה נופים שאי אפשר לראות מכאן.

אם העלייה קשה, אל תרדו במהרה מההר. תעצרו לנשום רגע. זה עשוי להשתלם לכם בהחלט :-)

קריאה מהנה!

XOXO

אחת שיודעת ;-)