מכל האהבות - הבלוג של יעלי כרמי

כל העולם ילד

מה קורה כשעשרה פעוטות בני ארבע, נפגשים עם עשרה זקנים וזקנות בבית דיור מוגן? הלב מתרחב ונרקם קשר בין דורי שאין יפה ממנו

יעלי כרמי

28/10/2019


'הנה הילדים באים' סופקות שתי נשים זקנות ונאות את כפותיהן, כשלדיור המוגן, מקום בו הולכים לאט ובזהירות,  נכנסים בצעדים קלים ובשירה מתרוננת ילדים וילדות : 'שני חברים יצאו לדרך בים בם בום'.

 אתמול עלתה בכאן 11, תאגיד השידור הישראלי,  התוכנית 80 וארבע.

כבר בפרומו קירבתי אלי את קופסת הטישיו.

ילדים וילדות בני 4 וקשישים בנים 80 וגם 90 פלוס, מתועדים בדוקו חדש, בו הוקם גן ילדים בתוך בית אבות.

מתוך תוחלת החיים המתארכת, בתי הדיור המוגן ובתי האבות המתמלאים, ומתוך חשיבה איך להמשיך ולשלב את האנשים הזקנים בחיינו, הגיע הפורמט הזה, במקור תוכנית בריטית מצליחה  בשם:  Old People’s Home for 4 Year Olds.

במשך שישה שבועות, הגיעו הילדים לתוך גן מיוחד שנבנה לצורך כך, כשהכל מתועד ומלווה בשיחות עם הזקנים ועם אנשי מקצוע.

לכולם ברור שהקירבה, המפגש והמשחק משפרים לאין ערוך את מצבם הקוגניטיבי והפיזי של הזקנים ותורמים להרגשת הקבלה והאמפתיה של הילדים את עולם הזיקנה.

המפגש הבין דורי הזה מקסים ומעורר השתאות.

הנה הילדים הקופצים, הרצים, השמחים שכל העולם לפניהם, ולפניהם חבורת זקנים וזקנות בשלהי חייהם, שהמפגש הזה מזכיר להם את עצמם ואת ילדותם.

התוכנית, בפרק הראשון, לא חסכה מאתנו גם את הרגעים הקשים.

את בדידותה של אידה, שנכדיה וניניה גרים רחוק והיא כבר לא מורגלת בחברתם של ילדים.

את בדידותו של פרץ, שמדבר בטלפון בקצרה מאד עם בנו, ונד בראשו כשהוא אומר 'אגיע כשיתאפשר' ומסביר שאפשר להפיג מעט את הבדידות באמצעים הטכנולוגיים כמו וואטסאפ, אבל הבדידות האמיתית היא בתוך הנפש פנימה.

את כאבו וגעגועיו של ישראל הופמן, בן 90 שאיבד את אשתו איתה חי 63 שנים והוא עדיין בתוך שנת האבל שלו ומסתגל לאט לחייו החדשים כאלמן וכדייר חדש בדיור המוגן.

החיים הפכו מהירים מאד, דיגיטליים, ובנוסף לקשיים פיזיים, נפשיים ושכליים, יש להתרגל גם למילים כמו אפליקציות, וואטסאפ ו-וויז.

אני זוכרת שבאחד הביקורים שלנו אצל אייב, ז"ל, אביו של בן זוגי, אמרה לנו אביבה, זוגתו שהלכה לעולמה לפניו, שהיא מרגישה נכה מול כל המתקפה הטכנולוגית, 'העולם מדבר בשפה שאינני מבינה'.

ולתוך החיים האלה, נכנסים הילדים, אלה שנולדו עם העכבר של המחשב ביד ומעוררים בזקנים דברים שכבר נשכחו וכאלה שמפחדים להיזכר בהם.

84 taagid kan 11

צילום: משה נחומוביץ', באדיבות תאגיד כאן 11

כל נושא הזיקנה, על צדדיה היפים והפחות יפים, הרבה פחות יפים קרוב אלי.

אמי, שהייתה דמנטית בסוף חייה, והווייתה כאישה, כאם, כמורה שהעמידה דורות של תלמידים הלכה והיטשטשה.

אבי, שייבדל לחיים ארוכים ומתגורר בדיור מוגן מטופל היטב כשלצידו, גייל, המטפלת המסורה.

וכל הוותיקים והגמלאים שנכחו בהרצאות ובסדנאות שלי והעשירו את עולמי.

אבי מספר לי איך לכל החגים והאירועים, מגיעים ילדי גנים ל 'בית הנשיא' הדיור המוגן בו הוא מתגורר.

וכששלחה לי המטפלת תמונה שלו עם ילד יפה המגיש לו פרח – בכיתי.

 אבא עם ילד פרח לראש השנה מטושטש

ניתן היה לראות איך המפגש עם הילדים, גורם גם לאינטראקציה חדשה בין דיירי הבית.

הם משוחחים זה עם זה, מכירים זה את זה, מביעים דיעה על העולם בחוץ וגם שמים לב ללבוש ואיפור.

 ד"ר יורם מערבי, מומחה לגריאטריה ואחד מאנשי המקצוע המלווים את המיזם, נגע לליבי כשדיבר על המילה 'זקן'.

עד כמה המילה הזו יפה ונכונה בעיניו, ויש בה כבוד וחכמה והיא מופיעה בתנ"ך וצירוף המילים 'אזרחים וותיקים' או 'הגיל השלישי' לא מופיע בתנ"ך, והמילה 'קשיש' היא בכלל בארמית.

שמחתי מאד לגלות בתוכנית את עליזה רוזנווסר, חדרתית וותיקה שעבדה יחד עם אמי שנים רבות בבית הספר 'צפרירים'.

'אני מרגישה שתרמתי משהו לעולם' אמרה הבוקר בתוכנית הבוקר בטלוויזיה, 'בכך שהחיבור בין ילדים וזקנים יהיה טבעי, וכשיגדלו להיות נערים ונערות, לא יירתעו מאנשים זקנים.'

'אני מרגיש שהנציחו אותי בעודי בחיים' אומר פרץ, הזקן המקסים, שהודה בגילוי לב שהוא חש בדיכאון, שיש ימים בהם הוא לא רוצה לצאת מחדרו ולהיות עם אנשים ופתאום, באו הילדים האלה והחזירו לו את טעם החיים.

 84 TELEVISION

שאלתי את ציפי, בתה של עליזה, עכשיו משצילומי הסדרה הסתיימו,  האם הקשרים המשיכו והיא סיפרה לי שגם לאחר סיום הפרוייקט נשמר הקשר עם הגן. אחת לשבועיים יש מפגש עם ילדי הגן, הילדים מבקרים באירועים, והזקנים מגיעים לגן ונוצר קשר גם עם הורי הילדים.

ישבתי מכוסה בשמיכה במהלך הקרנת הפרק הראשון, ולא רציתי שיסתיים.

חשבתי על אמי, שתלמידיה היו כמו ילדיה, ועד כמה אהבה אותם והם החזירו לה אהבה.

על אבי, שהמעבר לדיור המוגן עשה לו רק טוב והוא עדיף עבורו עשרת מונים על מגורים לבד בדירה גדולה.

נפשי נקשרה בנפשם של אותם גברים ונשים שרוח חדשה, צבעונית ושמחה נכנסה אל חייהם.

'כל העולם ילד' אמר ילד אחד מתוק וזהוב שיער ובמילים אלה, שזר בחוטי אהבה, חיבה ותום את הקשר הבין דורי, הכל כך חשוב הזה.

נותר רק לקוות שהפרוייקט האנושי והיפה הזה, בו כולם מרוויחים,  יתפוס מקום בגנים ובבתי דיור נוספים בארץ.

ואם יש לכם סבתא וסבא, לכו אליהם או התקשרו, כל כך קל לגרום אושר וקצת נחת.