היא חיכתה לרגע הזה,
שהתשובה על המקל תהיה חיובית,
והאושר שהציף אותה לא היה ניתן לתיאור,
היא סיפרה לאהוב שלה,
שעוד 9 חודשים הם יהיו אמא ואבא,
אולי לבת אולי לבן או אולי לכמה,
והיא והוא צחקו בשביל להסתיר,
את המחשבה המפחידה של
מה לכמה, מה???
ועברו ימים ולילות,
והם קראו לו בשם זמני,
אולי בוטן או קשיו ודאגו ללטף,
את הבטן שעדיין הייתה שטוחה
כי אף פעם לא מוקדם מידי לתת אהבה.
והשבועות חלפו והחודשים נראו בבטן שגדלה ובבחילות הבוקר שהעירו אותה, מוקדם ממה שהיא תכננה,
ובריצה הגיע לשירותים, כי ככה זה אישה בהיריון מתחברת חזק לשירותים בכל מקום אליו היא מגיעה,
והיא אהבה את זה,
ובירכה את זה
והודתה לאל על מתנת הבוטן או הקשיו,
שנזרע בביטנה והגשים לה חלום.
ואז בבדיקה היא והוא גילו,
שהבוטן או קשיו הוא למעשה בן,
וההתרגשות הציפה אותה בדמעות,
ואותו בכמעט התעלפות,
והם היו מאושרים.
והשליש הראשון והשני עברו בשמחה
והבוטן או הקשיו,
התפתח וגדל ובישיבה משפחתית,
של ההורים שלו, הם החליטו לקרוא לו
בשם חדש שיתאים להתפתחות שלו,
ואחרי וויכוחים, זאת שגידלה אותו בתוכה,
כנראה שהחליטה ששמו יהיה פלא
כי ככה הוא היה, פלא.
ואז ביום אחד אחרי ששבע חודשים,
שפלא גדל וצמח ברחמה,
היא יצאה לעוד יום רגיל,
אחרי שהאהוב שלה,
חיבק אותה ואת פלא שהזכיר לו
שוב שלא היה לו יד בשם הזה
ושחלילה הוא לא סיר פלא,
ושניהם צחקו.
ובאותו היום באותו הבוקר
תת אדם, מרצח ללא לב,
החליט שהוא יוצא למסע רצח,
הוא החליט שלא משנה מי זה יהיה,
היום הוא רוצח,
וכך היה.
אישה שגידלה פלא בתוכה,
מרצח ללא לב שהחליט לרצוח,
יצאו מכיוונים שונים,
ודרכיהם הצטלבו,
והמרצח תת האדם שמראה היריונה,
לא זעזע אותו, לא פתח את ליבו,
הוציא לפועל את ההחלטה שלו
וירה צרורות כדורים שאחד מהם
פילח את בטנה.
ואחרי 7 חודשים בתוך אימו,
בחום באהבה ובהתרגשות,
בוטן או קשיו שצמח וגדל והפך לפלא,
הוצא בלית ברירה מרחם אימו,
לא בשמחה, לא בששון,
אלא בצער ויגון.
והוא נאחז בחיים,
4 ימים שלמים,
נאחז בחיים,
ולא יכל יותר.
והפלא נדם.
יהי זכרו ברוך.