מרכז עננים - הבלוג של ettykatz

אל תגהצו לי את הים

ילדים עם הפרעת קשב הם סוג של גולשים. הם משתעממים משחייה רגילה, הם לא אוהבים בריכה, הם זקוקים לאדרנלין של הים, לגלים, לעניין, לעוצמה. הם זקוקים לאתגר - לעתים אפילו לסכנה - כדי לתפקד. הורה העומד בפני ילד כזה רוצה לעתים קרובות לגהץ עבורו את הגלים, וזה טבעי ובסדר. אבל חייבים גם לראות את היתרונות שבגלישה - ליהנות מהספונטניות, מהיצירתיות, מהמהירות. ומה שהכי מדהים זה לפגוש את אלה שלא יודעים לשחות - אבל הם גולשים אולימפים

ettykatz

29/06/2014


 

לפני הרבה שנים, לפני שהיו אבחונים, לפני שידעו מה זו הפרעת קשב, כשעדיין לא הגדירו אף אחד כלקוי למידה וגם לא היו מורים להוראה מתקנת, ישבתי מול מאבחנת פסיכוטכנית - כי זה מה שהיה - והיא הודיעה לי חגיגית שאני מאוד יצירתית ושכדאי שאלך ללמוד תפירה (את זה שאני לא מסוגלת להשחיל חוט לקוף של מחט – היא לא ידעה). היא גם הסבירה לי שבחיים יש ים ויש בריכה - ולי מתאים ללמוד בבריכה, ושבעצם - לא כולם חייבים ללמוד.

מזל שכבר בגיל ההוא אהבתי ים וידעתי לשחות מצוין, וזה מה שאמרתי לה. ומזל גם aאבי זכרו לברכה ואמי, תיבדל לחיים ארוכים, ביטלו את האבחון האכזרי כלאחר יד וכל ילדותי טפטפו לי באינפוזיה שלעולם לא אתן לאף אחד להגדיר את יכולותיי. לא שיש לי משהו נגד יצירתיות או נגד תפירה, אבל להודיע לילדה בת 14 שהיא לא יכולה ללמוד כמו כולם, שהיא לא יכולה לבחור לעצמה מקצוע לפי תחומי העניין שלה ושהיא לא יכולה לשחות בים הפתוח - זו חוצפה.

ironed-sea-pawel-kuczynski

מה עשיתי? הלכתי לד"ר קליין, שהיה מנהל בית ספר אליאנס ברמת אביב, שהיה בית ספר מעולה שקיבל תלמידים מעולים, הייתי איתו לבד בחדר, בלי הורים, ולא פחדתי. אמרתי לו - אני רוצה ללמוד, והוא השיב לי בעדינות שיש בעיה עם המבחן הפסיכוטכני שלי. עשינו הסכם שאם אחרי שנה נראה שבית הספר לא מתאים לי - אלך לבית ספר אחר בלי ויכוחים. אליאנס היה בית ספר נהדר. היו שם הרבה מורים מקסימים: זהבה מנור, רחל גבאי, נורית עילם, חזן, בראונשטיין, מרקוביץ ועוד יקרים ואהובים.

ילדים עם הפרעת קשב הם סוג של גולשים. הם משתעממים משחייה רגילה, הם לא אוהבים בריכה, הם זקוקים לאדרנלין של הים, לגלים, לעניין, לעוצמה. ילדים עם הפרעת קשב לעתים קרובות לא מאובחנים כמו שצריך - לא רואים את מגוון יכולותיהם והם לא בהכרח מבינים שאין קשר בין ההפרעה ליכולת השכלית שלהם. ילדים עם הפרעת קשב זקוקים לאתגר - לעתים אפילו לסכנה - כדי  לתפקד. זה לא סתם שהם עושים דברים ברגע האחרון - מגיעים לכיתה ברגע האחרון, לומדים לבחינה ברגע האחרון - כי רק אז המוח שלהם עובד בחדות. הנטייה שלנו, המבוגרים, היא "לגהץ להם את הים" - להגן עליהם, למנוע מהם טלטלות. אבל לתפוס גלים זו המומחיות שלהם! כשהם לומדים  לטפס על הגל - לאתגר את עצמם אל המטרה בצורה מהירה - אין כמוהם ואלה הרגעים שהכי מתגמלים אותם.

הורה העומד בפני ילד עם עוצמה כזו רוצה לעתים קרובות לגהץ עבורו את הגלים, וזה טבעי: לייצר תוכנית, ללמד לאט, להשתמש ביומן, לנסות לייצר רצף. ברור שצריך לתכנן וברור שצריך להראות את היתרונות שברצף, אבל מצד שני, חייבים גם לראות את היתרונות שבגלישה - ליהנות מהספונטניות, מהאלתור, מהיצירתיות, מהמהירות. לראות את היופי שבמתנת הקשב את היופי שבים.

הכי מדהים זה לפגוש את אלה שלא יודעים לשחות, אבל הם גולשים אולימפים.

 רוצים לדעת עוד? בואו להיות חברים של מרכז עננים בפייסבוק