טיפטיפות - הבלוג של netazar

בית לו היה לי

כל הימים, כל הימים, חולמת אני על בית מקסים...

netazar

12/06/2010


בעלי, שיהיה בריא, הוא מאלו שתמיד רואים מה יכול להשתבש ומתייחסים לדברים כאילו זה כבר קרה.

אם אני במקרה יושבת מקדימה ברכב, מסובבת את הראש אל התינוק שמאחור באמצע הנסיעה - הוא מזכיר לי שאני אפגע בצוואר שלי קשות במקרה תאונה בתנוחה כזו. ואם אני רוצה לקלח את הילד איתי במקלחת הוא מרצה לי במשך כמה דקות על איך התינוק יכול למות אם אני אאבד את ההכרה. לא עוזר שאני מספרת לו שמעולם לא איבדתי את ההכרה בחיי... אצלו כל הפחדים שרירים וקיימים ואורבים לפתחנו בכל רגע.

הפסקתי כבר לספור את הפעמים שהדלקתי קומקום וחיכיתי חמש דקות שירתח רק כדי לגלות שהגאון ניתק אותו מהחשמל. "אבל למה?" אני שואלת בתחנונים, והוא מסביר שוב "קומקומים הם אחת הסיבות העיקריות לפריצה של אש בבתים, הכי טוב שלא יהיו מחוברים לחשמל" - אני דווקא מכירה את ההסבר, רק לא מבינה למה הוא מתעקש ללכת ולהוציא מכשירים מהתקע בגלל שלאנשים אחרים מתישהו נשרף הבית. לפעמים זה פשוט סיוט כי אי אפשר לחתוך ירקות לידו (הוא לא יכול לראות את הסכין, ישר מדמיין שאני מאבדת יד) או לגזור דברים במספריים... שלא להזכיר דברים קצת יותר אתגריים.

בקיצור כל זה בשביל להסביר את הטיפוס המדובר - ולהמחיש איזה מאבק דמים מתרחש אצלנו בנושא הבית.

אני רוצה בית כבר. נמאס לי לגור בשכירות בדירות קטנות... חסכנו מספיק בשביל להרשות לעצמו חצי מהסכום של בית מכובד ואת השאר אנחנו יכולים להשלים עם משכנתא צנועה, אבל העקשן לא מוכן. הוא כל הזמן מספר לי איך מחירי הבתים עוד ירדו בגלל שאף אחד לא יכול להרשות לעצמו את המחירים האלו ואז נפסיד כסף על הבית, ואיך אין לנו יכולת לשדרג את הבית כי אנחנו לא בטוחים בהכנסה שלנו, ואיך אין לנו עדיין חסכונות לפנסיה ושזה חשוב לא פחות וכו וכו וכו... ואני, כל זה לא מעניין אותי. אני רוצה בית. אני רוצה מקום שאוכל לקרוא לו שלי, ולתלות מדפים איפה שבא לי,  לשתול דברים בגינה קטנה ולטפח את הדשא כי אני יודעת שהוא נשאר שלי. מעבר לזה, לא משנה לי מה קורה בעולם ואיך דברים משתנים.

אני יושבת ובודקת בתים באיזור באינטרנט, אפילו בעיירות שאני לא מכירה, רק לראות מה מציעים ואת המחיר. הפכתי כבר חצי סוכנת נדל"ן מרוב שאני מתעניינת בערך בתים לפי איזור ובסוג הבנייה שלהם. ואת הבתים הכי יפים במחירים הכי נוחים אני שולחת לו, רק בשביל לקבל תשובה שהבית לא משהו, או שהאיזור גרוע, או שנחמד מאד אבל לא עכשיו... וכמובן שאני מתרגזת ומוצאת את עצמי מקנאה בכל מי שקונה בית סביבי, גם אם יש לו רק עשירית מהסכום - כי הוא לפחות בדרך להגשמה ואילו אני תקועה עם איזה "דובי לא לא" - שייקחו לו שנים לעשות צעד באיזשהו כיוון.