מרגישה בבית - הבלוג של נטע ארז

בית, גם אם שכור

    יום אחד, באמצע החיים, אחרי הרבה שנים מרופדות, מצאתי את עצמי אורזת את כל הפקלאות ועוברת לגור בבית שכור.   טוב, זה לא קרה ביום אחד ולא בדיוק באמצע, אבל הרעיון הכללי הוא שמישהו ערבב את הקלפים ככה שמה שנותר לי זה לתקוע יתד במקום שלא ממש שייך לי, לא אני תכננתי או […]

נטע ארז

06/08/2015


 

 

בית שכור

יום אחד, באמצע החיים, אחרי הרבה שנים מרופדות, מצאתי את עצמי אורזת את כל הפקלאות ועוברת לגור בבית שכור.

 

טוב, זה לא קרה ביום אחד ולא בדיוק באמצע, אבל הרעיון הכללי הוא שמישהו ערבב את הקלפים ככה שמה שנותר לי זה לתקוע יתד במקום שלא ממש שייך לי, לא אני תכננתי או עיצבתי אותו, ולצערו הרב של האגו שלי, לבית הזה יש בעל בית שהוא לא אני.

בתכל'ס, זה יכול היה להיות סוג של אסון קטן בשביל אחת כמוני שחיה וחולמת בתים כמעט כל חייה, ושאמא שלה לימדה אותה שלא משנה מה, בית חייב להיות, עם או בלי משכנתא. להפתעתי הריסט הזה, הדף הלבן והנקי שנפתח פה, הרגיש לי כמו הזדמנות אחת גדולה.

בסוגריים אגיד  כי מאז שאני זוכרת את עצמי, את הדקות הקצרות או הארוכות לפני שאני מפליגה לארץ החלומות, במקום לספור כבשים אני מבלה בשיפוץ בתים (בלי החלק של האבק, אותו אני בשום פנים ואופן לא מכניסה למיטה) בדמיוני אני מעלה את אחד הבתים שביקרתי בהם לאחרונה, ותוך כדי סיור וירטואלי אני משנה חללים, צובעת מקלפת, בונה ארונות, מתכננת מטבח, שוברת ובונה קירות, פוערת חלונות, נותנת עבודה את כול הגישפט, ועד הבוקר הבית כבר מוכן אצלי בראש.

וכך היה גם הפעם, למרות, על אף ויחד עם. לאחר שמצאתי בית שבו אוכל להשתקע מספר שנים, התחלתי לחלום גם אותו, בערבון מוגבל של בית שכור בו הפתחים והחללים הם נתון קבוע בלתי ניתן לשינוי, ואני יכולה לשנות רק את צבעי הקירות, לתלות תמונות, להתאים רהיטים ואביזרים משלימים, מה שפעם נקרא דקורציה והיום נקרא אצלנו בז'רגון המקצועי סטיילינג. כן, זה יהיה לי בית.

בשביל להפוך את השידוך לרשמי, גם חיברתי אמנה, אמנת הבית השכור (עובד יופי גם בדירות):

  • אין משמעות למושג זמני. אין בינתיים, חיים שלמים יכולים לעבור כשאני במצב בינתיים. עכשיו, הרגע זה מה שקובע.
  • בכול מקום בו אני גרה (או מניחה את כובעי לצורך העניין), זה ביתי  וזה היחס שהמקום מקבל. אני עושה את הכי יפה ונוח שאפשר, הכי שאני יודעת.
  • אני בוחרת לייצר "בית" גם מבחינת תחושה, לי ולילדים.
  • משחררת את הידיעה. אין לי מושג לאן אעבור כשהחוזה יסתיים, כול האופציות פתוחות, מאמצת את החופש הזה בשתי ידיים. 

כשחוברה האמנה, ועשיתי לחיים עם עצמי, הרגשתי לרגע ארוך שלא עבר עד היום, את תחושת החופש שבטח מרגישים הבדואיים, אלה שעוברים ממקום למקום ועושים את הכי בית שאפשר אפילו אם זה רק עד שיתחלף מזג האוויר.