מעיין המרפא – תרבות ואורח חיים - הבלוג של מעיין שון

חיבור ראשוני לתזונה שטובה לי

כיצד לבחור לעצמי בעצמי את המאכלים הנכונים לי. שלום, הייתי רוצה לדבר אתכן על נושא חשוב זה שלרוב לא מדברים עליו כלל. באופן מפתיע לא צריך ללמוד שנים על מנת לדעת מה טוב לי והיום אשתף אתכן בסוד. ברשותכן אתחיל בהתחלה. תפקודי מערכות הגוף שלנו שזורות זו בזו ומערכת העיכול אינה יוצאת דופן, כמו כל […]

מעיין שון

20/07/2014


heart-hands-belly1-747x280כיצד לבחור לעצמי בעצמי את המאכלים הנכונים לי.

שלום, הייתי רוצה לדבר אתכן על נושא חשוב זה שלרוב לא מדברים עליו כלל. באופן מפתיע לא צריך ללמוד שנים על מנת לדעת מה טוב לי והיום אשתף אתכן בסוד. ברשותכן אתחיל בהתחלה. תפקודי מערכות הגוף שלנו שזורות זו בזו ומערכת העיכול אינה יוצאת דופן, כמו כל מערכת גופנו מערכת העיכול מווסתת ע"י הורמונים שהשרשת אירועים שלהם מתחילה במוח. ולכן גם אנחנו נתחיל: במחשבה.

קודם כל לפני שעוד פגשתי באוכל אני חושבת עליו, אני מדמיינת איך הוא נראה, איך הוא מריח, מה הטעם שלו... החושים שלי מתעוררים. אני בטוחה שברגע זה קופץ גם לתודעה שלך מאכל מסוים :)  גם אם את לא רעבה. מערכת העיכול מקבלת איתותים מהמוח (ע"י ההורמונים) שיש אפשרות שעוד יגיע אוכל. כתגובה מערכת העיכול מגבירה את פעילותה על מנת להתכונן, זרימת הדם מופנית למערכת העיכול, להזנה של התאים שעוד מעט יעבדו, חומצה ומיצי עיכול מופרשים. והמערכת שמוכנה לקבל מזונות מאותת חזרה למוח, אני מוכנה! בתגובה המוח מזכיר לי שאני רעבה ואכן אני נהיית יותר רעבה. ככל שאחשוב יותר על אוכל יהיה יותר רעבה, בין אם גופי אכן רעב או לא. זאת דוגמא נפלאה כיצד מחשבה יוצרת מציאות פיזית. ואכן לפעמים אני מלבה בתוכי רעב, מבלי שהוא פיזי כלל.

החושים שלך משחקים תפקיד מרכזי וחשוב בכל שלבי העיכול, כבר מהמחשבה החושים הם המפתח. כשפוגשים מזון החושים מחליטים במודע או לא במודע האם המזון הזה מתאים לגוף. אם אוכל לא נראה טוב, לא מריח טוב, לא טעים בפה... נוצרת שרשרת אירועים הגורמת לזה שמערכת העיכול מפחיתה פעילות וזה מתפרש בכך שהתיאבון יורד והיכולת שלנו לעכל בצורה יעילה את אותו האוכל יורדת גם כן, גופנו לא מוזן בצורה יעילה מאותו האוכל והחומרים שאנחנו מקבלים ממנו לרוב נתקעים ומכבידים עלינו.

החושים שלך הם המפתח לבחירת המזונות.

ישנם כל מיני בחירות של מאכלים: אנו כמהות למאכלים מגעגוע, אולי מאכל שמזכיר את הבית. לפעמים מתחשק לנו מאכל שאינו מתאים לנו 'הוא אסור' המורדת הקטנה שבנו רוצה לאכול אותו יותר מכל. ולפעמים ברגעים של צלילות יש השתוקקות למאכל שהגוף צריך יותר מכול. זהו רגע חשוב ביותר, שכן המאכל הזה שעולה לנו בתודעה הוא המאכל שלרוב יהיה לנו הכי מתאים באותו רגע נתון.

וזה עניין חשוב ביותר, מה שנכון לגופי לאכול משתנה כל הזמן. גם הכמות שנכונה לגופי לאכול משתנה כל הזמן. וזה בסדר, זהו המצב התקין!

אז איך נדע שמה שבחרנו נכון באופן כללי ובמיוחד עכשיו. ישנה טכניקה שמסייעת לנו לעשות בדיוק את זה! כאשר מזון צץ לתודעה שלי אני מנסה לחוש כיצד ארגיש בזמן ואחרי שאוכל אותו. בגדול המדד הכללי הוא האם ארגיש יותר טוב עם עצמי בזמן ואחרי שאוכל אותו או שאתבאס על עצמי, באותה מידה האם גופי ירגיש יותר טוב או שירגיש רע. תאמיני או לא זהו המדד הכי מדויק שיש.

אפשר גם לרדת יותר לפרטים, אבל בשביל לעשות צריך לעשות הכנה. אני אבקש ממך לשאול את עצמך, אולי בפעם הראשונה:

מה אני רוצה להרגיש בזמן ואחרי שאני אוכלת מאכל, באיזה תחושות אני מעוניינת פיזיות ונפשיות:

האם קלילות, האם קרקוע, האם שניהם?

האם אנרגטיות, האם רגיעה, האם שניהם?

האם שמחה, האם שובע?

האם חימום, האם קירור, האם להישאר באותה טמפ' פיזית?

אני רוצה להרגיש שבחרתי נכון!

האם אני רוצה מזונות מנחמים? מזונות מזינים? מזונות מפזרים?

האם יש טעם מסוים שאני מחפשת? מרקם אני רוצה לחוש בפה?

מזונות רכים? מזונות פריכים? מזונות לעיסים?

האם אני רוצה מזונות טעימים?

קחי כמה רגעים לעצמך היום, אולי אפילו עכשיו... קחי דף נייר חלק ותעני על השאלה הזאת,

מה אני רוצה לחוש כאשר ואחרי שאני אוכלת?

תוסיפי את התחושות שעולות בך, ששייכות רק לך, ותדעי אחת ולתמיד מה טוב לך לאכול.

כמובן שזה לא לכל החיים מדי פעם צריך לבדוק עם עצמך שוב.

אז בו נחזור למעשי, חשבתי על מזון, דמיינתי איך אחוש בזמן ואחרי שאוכל אותו. וכעט יש לנו כמה אפשרויות: האחת היא שארגיש טוב. השנייה שלא אגיש טוב. והשלישית זה שאני לא יודעת. במידה וכן ארגיש טוב נהדר, השלב הבא הוא לאכול ולהמשיך להתבונן בתחושות של גופך. במידה ולא ארגיש טוב, זה פשוט, תחזרי על התהליך, איזה מזון אחר תרצי לאכול... עד שיצוץ במוחך מזון שמתאים לך כרגע. במידה ואת לא יודעת ובהזדמנות זו אני רוצה לומר מה הפלא!!! כל החיים אומרים לנו מה טוב לנו ומה לא, שוטפים לנו את המוח, סוגרים לנו את מחשבה העצמית ומאכילים אותנו בתשובות מבחוץ. זה לא ממש מפליא שאנחנו לא יודעות, להיפך אם תדעי מיד, זה מה שמפליא. תהיה סובלנית עם עצמך, זה לא מבחן, אין פה הקצבת זמן וזה ייקח כמה שזה ייקח. תעצמי עיניים, תנשמי, כמה נשימות טובות, שמזמן מזמן לא נשמת, תקשיבי ללבך פועם בבית החזה, ובשקט הזה תעלי את השאלה לתודעה מה מתחשק לי לאכול, מה באמת מתחשק לי לאכול לא כי אני יודעת או שאמרו לי שזה נכון או לא נכון. אין פה ביקורת רק התבוננת, נכון ולא נכון יצא מחלון, התפוגג. רק הקשבה פנימה, בשקט בעדינות. אני מבטיחה לך זה יגיע.

ועכשיו שהמזון הנפלא הזה עומד מולך, הביקורת עולה

"אבל אני לא יכולה לאכול מה שבא לי, זה מזון שאסור, מזון משמין.."

"אני רוצה אוכל שאי אפשר להשיג"

"אבל בכל זאת בא לי את המזון הזה... כי הוא טעים מנחם..." ובטוח שעולות עוד הרבה התנגדויות

לגבי זמינות יש פתרון קל, תמיד אפשר לעשות את התרגיל תחושה לפי האפשרויות שאני יודעת שכן זמינות לי לבחור מהן, אל תקשו על עצמכן. לגבי מזונות שנחשבים אסורים מכל מיני סיבות אבל התחושות הפנימית שלך אומרות לך אחרת, הגוף מאותת שאחרי שיאכל, נאמר גלידת שמנת עם תותים ולא יודעת מה... הוא ירגיש נפלא. תנסי להפריד בין התחושה שתחושי בזמן האכילה, לתחושה של אחרי. כאשר עושים הפרדה בין השניים התשובה ברורה לחלוטין. שימי לב! בבקשה ממך לא לאכול מזונות שאת יודעת שאת אלרגית אליהם, בוא נמתח את הגבול פה לבינתיים. ולגבי מזונות מנחמים, לפעמים, גם הנפש צריכה תזונה, תזונה שלא תמיד תואמת את התזונה המתאימה לגוף ואפילו סותרת את התזונה שמתאימה לגוף. אני ממליצה בחום לאכול מזון שהנפש בוחרת לפחות פעם בשבוע.

מה שמוביל אותי לנושא הבא. מה קורה אחרי האוכל. אחרי שצץ במוחך מזון מדהים ואכלת אותו, יכולות להופיע תחושות שאינן בהכרח תואמות את הצפי המקורי. מעולה! זאת הזדמנות נפלאה לכייל את החושים שלך, הגוף שלך לא משקר הוא לא עובד עליך ובטח שלא בוגד בך. אם הבטן נפוחה, אם יש חוסר נוחות כלשהי במקום כלשהו, אם יש כל תחושה מלבד נהדר, משמע: אוכל הזה אינו מתאים לך כרגע! זה הכול עניין של תרגול, לוקח לתודעה ולגוף שלך זמן להתחיל לדבר אחד עם השני מבלי שהיו חוסר הבנות, לפעמים צריך להיזכר איך זה לחוש ולהיות מודעים לתחושות. בכל פעם שאת אוכלת עם מודעות לתחושה של לפני בזמן ואחרי האוכל היכולת שלך לדעת בפעם הבאה מה אכן מתאים לך ואיך באמת תחושי גדל בקפיצות. דווקא כשאת טועה, את לומדת הכי הרבה על התחושות האמתיות שלי.

זכרי: התחושה של אחרי האוכל צריכה תמיד להיות טובה יותר!

ולגבי הפעמים שכן התפקשש, אל תייסרי את עצמך. מספיק שגופך לא מרוצה כרגע, באמת צריך גם להטריד את הנפש. תפרגני לעצמך ותזכרי שאת עושה את המיטב למען בריאותך. אני לא מוכרת לך פתרון קסם בשנייה, מודעות פנימית זה תהליך שדורש תרגול. זאת לא עבודה קשה, זה זמן איכות עם עצמך. כאשר גופך מוזן באופן עקבי במאכלים שעושים לו טוב תחושתית הוא מסופק ושמח, מתנה שאין שניה לה.

אני מזמינה אתכן להפעיל את החושים ולשתף אותי ואת כולנו איך אתן מרגישות, האם זה עוזר לכן ובמה...

באהבה שמחה ואור

בברכה לבריאות שלמה

מעיין שון