אוטוטו ארבעים ושש - הבלוג של riks

אהרל'ה

אישתו של אהרל'ה נוסעת לסידני לטפל באחותה החולה.אהרל'ה נשאר לבד בבית.עם ערמת חמגשיות לכל יום שאישתו השאירה לו.ועולם שלם של פורנ ושגילה לא מזמן.....

riks

25/06/2012


אהרלה...

הנה זה בא , זה מגיע..טיפות הזיעה יורדות מהמצח ומשייטות לאיטן אל מעבר לרקות ההולמות.ומשם לאט אל הלחי, מתפתלות בינות החריצים והקמטים החרושים.נעצרות על השפה העליונה הרוטטת מהתרגשות.וגולשות אל התחנה האחרונה, חזהו הרחב  המרופד בשערות לבנות, המטשטשות במעט את צורתו המלבנית של קוצב הלב שלו, כמו קופסת סיגריות מתחת לעור, עוד רגע...עוד רגע,רק לשמור על הריכוז, הוא לא מוריד מבטו מהמסך...מחדר הכביסה המייבש עושה קולות ייבוש אחרונים.הוא לוחץ ביד אחת על העכבר הזה שסוף סוף למד איך להשתמש בו.חודש עבר מאז הוא נכנס הביתה המחשב,לא סתם מחשב ,מחשב נייד לפטאופ שמפטופ ."למי אין מחשב היום?אתם חייבים שיהיה לכם מחשב".אמרה הבת  הגדולה , שנהיתה ממש גדולה אחרי לידה אחת ," ותוכלי לדבר עם אוסטרליה כמה פעמים ביום אמא,ולראות את דודה מירהל'ה אחרי כל טיפול כימותראפיה שהיא עוברת,וזה בחינם. בסקייפ". ובאמת הספיקה לדיצה  פעם אחת לראות את מירהל'ה האחות הקטנה שלה, על המסך,"כולה עור ועצמות, עור ועצמות,אני חייבת לנסוע לבשל לה שתעלה קצת בשר על העצמות היבשות ,הלא הבעל הדרעק הזה שלה רק מחכה שהיא כבר תעצום עיניים, והוא יוכל לרוץ לקורבה הזאת ,שיכולה להיות הילדה שלו,לא מתבייש, חרא שכזה".זעמה דיצה וטסה לסידני לעשרה ימים.ואהרל'ה נותר לבדו בבית עם ערימת חמגשיות במקרר שאירגנה לו דיצה לכל יום.ואפילו כתבה על נייר דביק על כל חמגשית את היום.ובכל פעם שהוציא חמגשית,הוא  שמע את קולה מהדהד " יום שבת יום שבת...יום ראשון .יום ראשון....ראשון....."

 בהתחלה הוא לא התקרב למחשב,הסתכל עליו ככה מרחוק ,כמו על חיה שפלשה אליו לסלון.ואז לאט ,לאט. התקרב התיישב .וגילה!

גילה עולם מלא בצבעים עזים,עולם שעורר בו את כל החושים גם על כאלה שלא ידע  בכלל שהם קיימים,.אהרל'ה  גילה את עולם הפורנו,ומרגע שגילה לא עזב.

הוא לוחץ ביד רועדת עם העכבר,על הסמן של ציור המיקרופון הקטן שבתחתית המסך.מגביר את אנחותיה של הבלונדה ,הדוהרת מעל מישהו  .השדיים העצומים שלה ממולאי הסיליקון עולים ויורדים על פניו.מחדר הכביסה המייבש משתולל עושה קולות של טרקטור.הוא מגביר עוד, שילכו לעזזל השכנים.שרק לא תסתכל למצלמה .זה יהרוס לו את הכל .המבט הזה שלה שכולו אומר ,ילדה חולה בבית/בעל מכה/ילד אוטיסט/סמים קשים.אלכוהול...אין איפה לגור.נתפס לי השריר .כואב הגוף, הראש, הכוס..שלא תסתכל, שלא תסתכל! הרעש של מייבש הכביסה מטשטש לו את הריכוז.ודווקא כשהוא כבר מריח את הסוף,בכעס הוא לוחץ על סטופ,מזיע ומטושטש הוא מתרומם לאט אבל נחוש מכסא המחשב המכוסה במגבת של "דן אכדיה".מהשלל האחרון של דיצה כשהתארחו שם לא מזמן עם הקבוצה של הפנסיונרים,דיצה לא יכולה להיכנס למלון ולצאת בידיים רייקות.אהרל'ה ניגש לחדר הכביסה,הזין שלו מתנדנד לו מתחת לכרס הגדולה מצד לצד, עלוב ,ועצוב ,בעיקר עצוב כי יודע מה מחכה לו.והוא הרי כבר לא צעיר, פעם היה יכול להחזיק שעות,חזק כמו בטונדה,אבל היום איפה....והבעלים שלו, אהרל'ה, אף פעם לא מוותר.משפשף משפשף ועד שלא מגיע לגמר לא עוזב ,עקשן כמו פרד ,אם היה משקיע בקריירה כמו בשפשוף היה היום אחד המצליחנים,לא רק בארץ,בעולם,משפשף, משפשף...די מספיק כבר אהרל'ה אנחנו שנינו עייפים, שנים על שנים של שפשופים.בנאדם צריך לדעת מתי לפרוש.

איפה הסטופ קיבינימאט, הוא בלי משקפיים, האותיות המחורבנות באנגלית קופצות ומתערבבות.הוא מעיף מבט למטה אל הזין העצוב  ,עוד מעט הוא כבר יירד לגמרי .ואז להתחיל מהתחלה .זה ישרוף לו את כל היום.ולא שיש לו הרבה מה לעשות היום,כמעט ואין בכלל, ,אין  כלום. הוא לוחץ על כל הכפתורים.ואז בכעס תולש  את הכבל מהשקע.  שקט דממה.רק שלא ישכח להדליק שוב אחר כך,דיצה שונאת שהכביסה נשארת שם ומקבלת סירחון שרק היא  מריחה . הוא חוזר לשבת מול המחשב, ידו לא יציבה על העכבר,מעביר אחורה בדיוק לנקודה.שהתחת של הבלונדינית עולה ויורד לאט לאט.למעלה למטה נד נד נד נד רד עלה עלה ורד...איזה תחת ,אם לא הכמה פצעונים המודלקים שפזורים עליו היה יכול להיות תחת מושלם . אבל אין למי לבוא בטענות... התחת הזה עובד קשה. עובד בפרך,התחת הזה קורע ת'תחת....ומקנא, אוכל את עצמו מקנאה בשאר התחתים שמסתובביםלהם  בעולם  חופשיים.עומדים.יושבים ,הולכים  ,לאט ,מהר,עושים מה שמתחשק ,להם אף אחד לא יגיד מהר,  לאט,מהר מהר לאט לאט תורידי תרימי.תחזיקי.תכווצי,סתכלי למצלמה,לא ככה../ לא ככה ..ככה.תקפיצי,תגנחי תמצצי, תגמרי ,תשפריצי..... הוא מעביר אחורה יותר מידי.להתחלה, הבלונדה יושבת משועממת על הספה לבושה בכלום.ואז ההוא נכנס ,שרברב/ איש כבלים/מתקן תנורים/אינסטלאטור./מדריך כושר/רופא....הוא מעביר קדימה, יותר מידי קדימה, הבלונדה וההוא כבר אחרי הכל.הבלונדה נראית מוטרדת,כבר כמה פעמים היום במשך הצילומים התקשרו אליה מהגן של הקטנה,אבל היא לא יכלה לענות,כי בכל פעם היה לה משהו או מישהו בתוך הפה.והילדה משלשלת מהבוקר ויש לה חום.הבלונדה נתנה לה אקמולי ושלחה אותה לגן. היא הרי לא יכולה לקחת את הקטנה לעבודה של אמא.

דיצה עוד כמה שעות  נוחתת, והבית שנהיה הממלכה שלו,רק שלו, שרוב שעות היום התריסים בו מוגפים.והוא יכול להסתובב בו ערום או רק בתחתונים עם הכרס הענקית שלו שהיא כל כך שונאת,ושמאז שנסעה הוא מילא אותה בגרעינים ובוטנים אמריקאים שקנה בכמויות אצל הלבקן למטה.הבית שכבר עשרה ימים לא ראה נפש חיה חוץ ממנו ,ולא שמע קול, רק  אנחות ושברי מילים בגרמנית.בצרפתית. באנגלית ולפעמים גם ביפנית אם נכנס לקטגוריה של האסיאטיות..הטלפון דמם .אם לא השיחות איתה פעם ביום עם הקו המשובש מסידני.והילדים שבודקים אם הוא חי.אילן  רצה שיבוא אליהם לראות את הסרט מהבת מצווה של הקטנה ולאכול איתם פיצה.מה יש לו לראות את ה בת מצווה הוא הלא היה שם.ובשביל לראות את הזקן הלבן השמן והעייף שנהיה ממנו הוא יכול להסתכל במראה."ואמא הרי השאירה חמגשיות לכל יום ,לא חבל"?הוא ענה ,ואילן מצדו השני של הקו שתק.הבת בכלל עושה טובה שמתקשרת.כשדיצה  בארץ היא מתקשרת עשרים פעם ביום.על כל פלוץ,  אותה היא אוהבת, אותו לא.והאמת גם שהוא לא אותה.אז מה אם היא הילדה שלו.ויש להם אותו הדם,ו אפילו את אותן אוזניים,לא אוהב אותה.

צלצול טלפון.קולה של דיצה ממלא את חלל הסלון המריח מזעה וחשק עייף היא נחתה.ומחכה למזוודות..שלא ישכח לאוורר את הבית.ולהדליק ת' דוד.

זוג נשים נראה על המסך, אהרל'ה מתלבט אם הן צעירות מידי.פדופיל הוא לא, מעביר קדימה לראות אולי יכנס גבר .עוצר בנקודה בו הגבר נכנס לשחרחורת.והג'ינגית מלטפת את עצמה.הוא מרגיש  את הדם זורם לו בגוף .ומנסה שוב ....