נעמיש - הבלוג של Naamish

ניוקי בטטה טבעוני

מס' ימים מתחילת המסע: 24 מס' ימים עד לסיום: 6 מס' מתכון מתוך ה-30: 24 לפני כמה ימים הלכתי עם הגוזלים חזרה מהגן לכיוון הבית. אני לוקחת את ההליכה ברגל הביתה, בדרך חזרה מהגן, כסיבה למסיבה לכל דבר. עוצרים ליד כל ספסל לשבת לנוח (כאילו כמה כבר הלכנו,כן?) מרכלים קלות על העוברים, השבים והרוכבים שרים ביחד שירים, […]

Naamish

19/07/2017


מס' ימים מתחילת המסע: 24

מס' ימים עד לסיום: 6

מס' מתכון מתוך ה-30: 24

לפני כמה ימים הלכתי עם הגוזלים חזרה מהגן לכיוון הבית. אני לוקחת את ההליכה ברגל הביתה, בדרך חזרה מהגן, כסיבה למסיבה לכל דבר.

עוצרים ליד כל ספסל לשבת לנוח (כאילו כמה כבר הלכנו,כן?)

מרכלים קלות על העוברים, השבים והרוכבים

שרים ביחד שירים, רוקדים באמצע שדרות רוטשילד שירים על אבטיח,

עוצרים להריח פרחים, ולפעמים נותנים גם לכל האורחים בדרך להריח גם...

ברחוב אחד העם פינת מאזה, עבר מולנו איש, גדול כזה, עם חליפה.

הגוזלית הקטנה שאלה אותו אם ירצה להריח את הפרח שלה, והושיטה לו את הפרח למעלה, כאילו מנסה להגיע עד אליו עם קצות האצבעות, הסתכל עליה וסינן בחוסר סבלנות "מחר".

הגוזלית הסתכלה עליי עם מבט קצת מאוכזב, ולי רק יצא מהפה, כל כך מהר בלי שהספקתי לחשוב בכלל: "ההפסד הוא שלו. הוא עכשיו לא ידע איזה ריח נפלא יש לפרח שלך. בואי נציג למישהו אחר להריח את הריח הקסום".

למחרת, עברנו שם שוב, ואני כבר חשבתי שהגוזלית שכחה לגמרי ממה שקרה (אני דרך אגב לא שכחתי) ופתאום היא מסתכלת עליי בעיינים הכל כך חכמות ורגישות שלה, ואומרת לי :

"נעמונת, האיש אמר שמחר הוא יריח. איפה הוא?"

מאז, דרך אגב, אמרה את זה כבר כמה וכמה פעמים. היא עוד מחכה לו.

אין לילדים את היכולת להבין את הציניות או חוסר הסבלנות של המבוגרים לפעמים, אצלם הכל כל כך פשוט. יותר פשוט מזה אין.

תעצרו גם אתם להריח איזה פרח פעם הבאה.

קחו חלק בעולם המופלא הזה.

כי הגוזלית עוד מחכה להוא.

כמה פשוט זה. כל כך.

בכלל, בזכות הגוזלים אני מדברת עם הרבה אנשים ברחוב, בסופר, בגלידה. אנשים שאם הייתי לבד, לא הייתי מדברת איתם. אולי מחוסר בטחון, אולי ממבוכה. כי לא צריך לדבר עם כולם כל הזמן, נחמד גם להיות בשקט.

אבל הגוזלים מדברים איתם, אז אני גם חייבת.

אני קצת מתקשרת באמצעותם. בזכותם האמת.

וזה טוב לי. וכיף.

IMG_7144_640x480

היום התארחה בבלוג, ניצ, שהיא נגיד מהאנשים שעוצרים להריח פרחים. רק אומרת.

ניצ ואני חברות מאוד טובות כבר 20 שנה (זה יום שלישי ברצף שמתארחות בבלוג חברות ילדות שלי מצור יגאל, וזה מכניס אותי גם לנוסטלגיה אבל גם להכרת תודה ואושר שאנחנו עדיין יחד אחרי כל כך הרבה שנים). ניצ התארחה בבלוג הראשון, אחרי שנסעה מקריית שמונה עד לבאר שבע כדי להפתיע אותי, ובבלוג השני, עם הפרוסות דג ים.

היא גם המשווקת הראשית של הבלוג שלי בכל מקום שאליו היא מגיעה. כולל ברכבת ישראל.

את המתכון של היום לקח לנו הרבה זמן לבחור. הרבה שיחות והודעות בימים האחרונים,בדרך כלל אני עסוקה כשניצ לא, וניצ עסוקה כשאני לא. בקיצור היה קצת קשה לתקשר, וכל אחת מאיתנו רצתה משהו אחר בכיוון אחר, ולא בדיוק שידרנו על אותו וויב (דרך אגב זה תמיד בסוך מוליד דברים טובים, מניסיון)

עד שניצ הביאה את ההברקה הגאונית של הניוקי מהבטטה. ואמרתי לה שזה זה. זה פשוט זה.

דרך אגב, לא היה לי ספק שמה שנבחר יצא טעים בסוף, גם אם לא נתכנן מראש. זה חלק מהשחרור שאני עובדת עליו קשה, וגם כי בדרך כלל אנחנו אוהבות את אותם טעמים...

אני אף פעם לא הכנתי ניוקי. התפספס. לא יצא. למרות שאני מאוד מאוד אוהבת לאכול אותו, איכשהו לא יצא לי אף פעם להכין אותו. וממש רציתי לנסות בבלוג הזה פעם ראשונה. אז נכון שזה לא קלאסי מתפוחי אדמה,  כי פה מאתגרים ולומדים כל הזמן דברים חדשים... אבל היה טעים לאללה, והבצק היה רך כל כך. ואם עקבתם בחודש האחרון, אתם יודעים שאני ובצק זה סיפור אהבה.

יכולה לערבב, ללוש ולגלגל כל הזמן.

לערבב.

ללוש.

לגלגל.

אה וגם לאכול אחר כך. לא מגלגלים סתם.

כאן גרה נעמיש.

אוהבת לאכול.

 

ניצ, היה לי כיף כל כך. והכי טעים שיש. הפרטנרית אוכל הכי טובה שאפשר לבקש, הראשונה שאזמין אותה לחוות איתה יחד חוויה מלחיצת חיים בחושך, ועוד עם אוכל. ועוד בחוסר וודאות מוחלט. בן היחידים בעולם, שיכולים להבין אותי בלי שאדבר, כי יש כל כך הרבה דומה בינינו, בין כל השוני. מאחלת לך שתמצאי תמיד את השקט, שיביא את הוודאות. את הנשימה שתביא לרגע הנכון. תהיי קשובה לעצמך, את הכי חכמה. ויודעת.

ניוקי בטטה טבעוני

את המתכון הבסיסי לקחנו מהאתר של אורי שביט.

קודם כל, ולפני הכל....

מרככים בטטות בתנור על 200 מעלות עד אשר הן ממש משחימות מבחוץ. ורכות מבפנים.

ניצן ריככה לנו בערך 4 בטטות בינוניות. אזור החצי קילו בטטה פחות או יותר.

IMG_7113_640x480 IMG_7116_640x480

כשמוכנות הבטטות, מצננים קצת ומעבירים תוכן הבטטות לקערה יחד עם 2 כפות טחינה גולמית, כוס קמח כוסמין  או רגיל כמובן (אותו מוסיפים בהדרגה, לאט לאט) ותבלינים לבחירתכם. אנחנו הוספנו מלח, פלפל, כמון,וקצת ירוקים.

תהליך הכנת הבצק הניוקי הוא ללא מתכון כל כך, אבל הגענו למרקם יחסית יציב של המסה, כמו פירה יציב, לפני שהתחלנו לגלגל. בהתחלה ערבבנו יחד עם חצי מכמות הקמח, והמסה עדיין הייתה דביקה, אז הוספנו לאט לאט עוד חצי כוס...

עצרנו כשהרגשנו שהמסה יציבה, וקצת דביקה עדיין.

אם היינו מוסיפות עוד קמח, הניוקי היו יוצאים דחוסים ולא רכים כמו עננים. אז עדיף לא להוסיף המון המון אלא לעצור כשעוד דביק.

IMG_7121_640x480 IMG_7123_640x480

 

עובדים על שולחן מקומח מאוד מאוד. לוקחים כדור ומגלגלים לנחש ארוך. אחרי שכל הנחש מצופה בקמח, חותכים לצורות הניוקי היפייפיות וצובטים קלות עם היד. מניחים בצד להתייבשות קלה.

IMG_7125_640x480 IMG_7128_640x480 IMG_7129_640x480 IMG_7131_640x480 IMG_7138_640x480 IMG_7139_640x480 IMG_7144_640x480 IMG_7145_640x480

מרתיחים סיר עם הרבה מים מומלחים, כשרותח, מוסיפים הניוקי, ומבשלים עד אשר צף. לוקח בערך שתי דקות. מעבירים עם כף מחוררת לצריבה במחבת עם שמן זית. מורידים מהאש.

לרוטב: הקפצנו בצל סגול עם שום וירוקים (תימין , בצל ירוק, עירית). התיבול היה תבלינים קצת בלסמי וקצת חומץ תפוחים. החמיצות באה מעולה מעל הבטטה.

אפשר לקלות קצת אגוזים/שקדים לפזר מעל.

IMG_7157_640x480 IMG_7158_640x480 IMG_7165_640x480

יאללה. לאכול. רכים כמו עננים

IMG_7180_640x480 IMG_7183_640x480 IMG_7185_640x480 IMG_7189_640x480

פעם שאלו את נורית גלרון מה השורה האהובה עליו בשיר אתה פה חסר לי?

היא אמרה:  "אני שונאת אנשים, אנשים חלשים, שבמקום לדבר הם זזים".

אז אני לא שונאת אותם, אבל מאוד אוהבת את השיר הזה,

והכי הכי , הייתי רוצה לדבר יותר, במקום לזוז. רק אומרת.

שאו ברכה

נעמיש