מבוסס על סיפורים אמיתיים - הבלוג של גלית סביליה

כוחה של פגיעות

במשך שנים, אם לא עשורים שלמים, השקעתי אינסוף אנרגיה בבניית שריון עבה, הגנות ומקומות נסתרים בתוכי כדי לגונן ולשמור על חלקים עדינים, רכים ופגיעים שלי. את חלקם הסתרתי כל כך טוב עד שגם לי אין גישה אליהם ואני מוצאת את עצמי מגששת את דרכי אליהם. הגישושים האלה דורשים אומץ ובשנים האחרונות אני מצליחה לגייס בתוכי לפרקים את מה שנדרש ולהעמיק פנימה.

גלית סביליה

26/09/2014


 

אני מכורה ל-ted.com. אני אוהבת מאוד את הגישה שאורזת רעיונות מופלאים בתוך מסגרת של לא יותר מרבע שעה. אצל טד אני פוגשת מספרי סיפורים, לפעמים מדריכי טיולים שמובילים אותי בדרך עלומה אל שיא הסיפור. אני אוהבת להכניס מילים שמעניינות אותי למנוע החיפוש ולראות לאן הן יובילו אותי. כך הגעתי לפני כשנתיים או שלוש להרצאה על כוחה של פגיעות. מולי עמדה ברנה בראון, שהצליחה להיכנס ללב שלי עם ההומור העצמי, הכנות והסיפור המרתק שסיפרה. היא דיברה על כל מה שהקפדתי היטב להימנע ממנו: בושה, אשמה, פחד, פגיעות, לקיחת סיכון. בין המילים שלה יכולתי להרגיש את האומץ שלה לא לוותר לעצמה, לברר ולחקור עד שהגיעה לשורש העניין. ההרצאה הזו נגעה בתוכי במקומות שעדיין לא היו בשלים, והיא הולכת איתי מאז. מדי כמה זמן אני פותחת אותה שוב, צועדת שוב במעלה השביל שברנה בראון מובילה אותי בו ובעזרתה פורמת עוד מעט מהקשר הסבוך שנמצא בתוכי, לומדת ממנה לא לוותר לעצמי אבל גם לקבל את הקצב המתאים לי.

כשאני יושבת מול מטופלים, או בתוך הקשרים החשובים האחרים בחיי, פעמים רבות משתקפים לי חלקים וקשיים שלי. עם חלקם כבר התמודדתי ועשיתי שלום, עם אחרים אני עדיין במשא ומתן. במשך הזמן גיליתי שכשאני מוכנה לאזור אומץ ולהתבונן בכנות פנימה, לתוכי, לבדוק באמת מה עולה, אלו הרגעים בהם אני מרגישה הכי פגיעה אבל יוצאת מהם מחושלת יותר מאי פעם. מדי פעם, כשאני יכולה להרגיש ששוב איבדתי את דרכי בתוך עצמי, אני חוזרת ופותחת את ההרצאה הזו, מקשיבה לה ומוצאת בה את ההכוונה ואת האישור לחזור אל עצמי.

היום פתחתי שוב את ההרצאה. הייתי צריכה אותה כדי להזכיר לעצמי שגם אם הדברים לא יסתדרו כפי שאני רוצה, הדרך שבה בחרתי לנהוג תביא אותי למקום בו אני רוצה להיות עם עצמי. הלב שלי ביקש לא להסתתר תחת השיריון, אלא להישיר מבט אל הקושי ללא מגננות ולהגיש את עצמו לזולת נקי וחשוף. אני לא זוכרת שאי פעם נהגתי כך. הפירפור הזה, המפוחד, של הלב עדיין כאן ויחד איתו מתפשטת בתוכי אט אט תחושה של שלמות פנימית, כאילו הלב שלי ואני איחדנו כוחות לטובת הקשר. ברקע אני שומעת קול פנימי שמזכיר לי ומזהיר אותי לא ללכת בדרך הזו, כי רק כאב יכול להיוולד ממנה. אני מכירה אותו, את הקול הזה של הפחד, ונדרש ממני אומץ לא להישמע לו. בהרצאה מדברת ברנה בראון על כך שפגיעות אינה חולשה אלא כוח ועוצמה, ואם נסכים להניח גם את הפגיעות שלנו בתוך קשרים, החוויה תהיה שלמה יותר ומקרבת. Full hearted היא קראה לאנשים שנוהגים כך, בעלי הלב השלם. אני מתבוננת לאחור על עצמי ורואה תהליך ארוך וסיזיפי שבו הסכמתי לראות את חלקיי הפחות נעימים ולקבל אותם עם עצמי, ובהמשכו איפשרתי לאחר לראות אותם ולבחור אם להיות איתי בקשר. אני חושבת שהיום הרגשתי בפעם הראשונה על מה מדברת האישה החכמה הזו.

מזמינה אותך להיות איתי בקשר