נעמיש - הבלוג של Naamish

הסנדוויץ הטבעוני המושלם

מס' ימים מתחילת המסע: 23 מס' ימים עד לסיום: 7 (שבוע וביי ,אה?) מס' מתכון מתוך ה-30: 23 אחרי השקט שהיה לי כל כך נעים בימים שלי בבאר שבע, ובערבה, חזרתי להמולה. בכל שלוש השעות שנהגתי לי חזרה מצופר למרכז תל אביב, ראיתי איך הנוף משתנה לנגד עייני. הכבישים נהיים רחבים יותר, ועמוסים יותר, הצפירות […]

Naamish

18/07/2017


מס' ימים מתחילת המסע: 23

מס' ימים עד לסיום: 7 (שבוע וביי ,אה?)

מס' מתכון מתוך ה-30: 23

אחרי השקט שהיה לי כל כך נעים בימים שלי בבאר שבע, ובערבה, חזרתי להמולה.

בכל שלוש השעות שנהגתי לי חזרה מצופר למרכז תל אביב, ראיתי איך הנוף משתנה לנגד עייני.

הכבישים נהיים רחבים יותר, ועמוסים יותר, הצפירות לא מפסיקות, כולם נוהגים יותר בעצבנות, בלי סבלנות, המובייליי באוטו לא מפסיק לצפצף, כי לא משנה מה אני עושה אני צמודה למשהו. גדר מימין, שיפוצים משמאל, אופנוע חותך אותי בברוטליות, פקקים, פקקים. וחנייה? בכלל שלא נתחיל...

הערבה מלאה בכבישים פתוחים (אם לא נתקעת אחר משאית כמובן...), בשקט אינסופי, במרחבים שלמים של טבע, ושלווה. הימים פשוט עוברים.

במרכז תל אביב, כאן אני גרה בשלוש שנים האחרונות, הכל כל כך רועש, כל כך חי, מלא אנשים מסביבך כל הזמן, צועקים, ומדברים, ומתלבשים, או לא מתלבשים בזמן הזה של השנה, חלק מעדר. וכמה רעש. כמה.

אל תבינו אותי לא נכון, אני כל כך אוהבת את תל אביב (חוץ מהלחות. איכס. אותה לא סובלת) וזה בדיוק המקום שעכשיו הייתי רוצה להיות בו. אני נהינת לקום בבוקר , לצאת החוצה ולהגיד בוקר טוב לים שמברך אותי כל בוקר מחדש. כיף לי שהכל קרוב לי וכל מה שאני רוצה זמין לי. ובתקופת חיים הזאת, גם כיף לי שכמעט כל החברים שלי במרחק 20 דק' הכי הרבה ברגל ממני. יש לתל אביב קסם משלה.

והיא עושה הפסקות לפעמים, רק אומרת.

אבל כשהייתי בדרום, באמת התמסרתי לשקט שמביא איתו המדבר.

ואני רוצה לחוות אותו יותר.

 

היום הבלוג הלך ברגל 15 ד' דרומה, לכיוון הכרמלית, לבית של שירי. שהיא גם חברת ילדות מגיל 10 (חוגגות 20 שנה), וגם התארחה פה בבלוג הראשון, וגם בבלוג השני, עם הערב טבעוני המגניב ביותר שהיה פה.

IMG_7050_640x480

עברנו כל כך הרבה יחד כפרה. לא עם כל אחת אני אחלוק לוקר בכיתה ז', לא אעשה שירים ואקליט אותם בתקווה לכבוש את העולם, לא אחשוף את הסודות הכמוסים ואתן לך להלחין שיר שכתבתי ממעמקי ליבי, אלך חזרה מהים בחום של אוגוסט שנה שעברה, יחפה ברגל אחת, כי לך גנבו את הכפכפים....

שירי, שהייתה פותחת את הבוקר, עם סנדוויץ של מיונז ופסטרמה, טבעונית כבר שלוש שנים. אבל לא מהטבעוניות שמציקות לך. מהטבעוניות שמבינות שיש לתת כבוד וזמן לתהליך של אחרים. ועל זה אני באמת רוצה להגיד לך תודה. העקרונות שלך והכוח רצון (בכלל בחיים, לא רק בזה) מעוררי השראה.

שירי אמרה לי לי לשחרר, ושיש לה מלא רעיונות למה נכין השנה בבלוג.

אז אני שחררתי (וואי וואי, כמה שזה קשה לפעמים. דווקא פה היה לי קל, סמכתי עלייך בעינים עצומות) ובאתי בלי כלום (חוץ מבירה, כמובן). מוכנה לפתוח את הלב, ואת הבטן שלי בשבילך.

היא עבדה, וניסתה מתכונים, וטעמים, ושלחה לי תמונות של ספויילרים במהלך החודש הזה, של הדרך לסנדוויץ המושלם. יש פה כל מה שצריך. חריף מספיק שיעקצץ לך בפה, לימוני מספיק שישרוף לך קצת באף, ומתוק בדיוק, שמשלים את הסנדוויץ הזה לפשוט ארוחה מושלמת.

וליד בירה צוננת בחום הזה. רק משובח.

IMG_7098_640x480

שירי תודה כפרה על ערב מצחיק. וטעים רצח.

ודרך אגב? אני בן אדם של נוסטלגיה. ואוהבת את זה. ואותך.

ואיך אמרת לי? "אני לא יודעת מה איתך, אבל אני בת אדם של ממרח בשני הצדדים של הסנדוויץ".

חובה.

לא מתפשרים על משהו שלא מתאים לך בול. והעציץ? כבר יש לו הרגל לצמוח רק נגד השמש...גם אם נשנה לו את הכיוון.

אוהבת אותך.

הסנדוויץ הטבעוני המושלם

שכבות: טחינה, ממרח כוסברה חריף, פרוסות סלק כבושות קלות, לימון כבוש, פרוסות טופו צלויות במחבת, עגבניה, מלפפון, חסה. וטחינה בצד השני גם. ברור.

חמוץ,מתוק,חריף.

יאללה שלב שלב.

שלב א: טחינה: מערבבים טחינה עד למרקם הרצוי עם מים. קצת לימון קצת מלח. הייתי ממליצה על מרקם יחסית סמיך. שישתלב בכריך ולא ינזל.... מושלם. הלאה.

שלב ב: ממרח כוסברה חריף: במעבד מזון קטן/בלנדר מוט- או אפילו ידני, מרסקים טוב טוב צרור כוסברה, קצת שמן זית, עם 3 שיני שום ופלפל ירוק(אנחנו שמנו שלם. כי זה החריף של הסנדוויץ והוא צריך להיות ח-ר-י-ף. שומרים בצנצנת בקירור.

IMG_7053_640x480

שלב ג': סלקים כבושים. בעקרון כמה שיותר זמן כבישה יותר טוב. אבל אנחנו כבשנו ממש לחצי שעה מאז שהתחלנו להכין הכל, ועד שהרכבנו הסנדוויץ. פורסים סלק אחד לפרוסות דקות דקות, ומשרים בצלחת שעליה יש, קצת סוכר חום, כף חומץ תפוחים, ומעט מלח. אחרי כמה דקות הופכים לצד השני.

IMG_7048_640x480 IMG_7074_640x480

שלב ד: לימון כבוש: פורסים לימון אחד (או יותר כמובן....) לטבעות עגולות, על צלחת מסדרים מלח גס, פפריקה, וצ'ילי גרוס ומניחים את פרוסות הלימון. אחרי כמה דקות הופכים. מורידים את כל המלח ידנית, ומוסיפים לצנצנת פרוסה מעל פרוסה. מוסיפים 2 עלי דפנה ונותנים לעמוד כמה שעות בחוץ. ממלאים במיץ לימון עד למעלה ומוסיפים מעט שמן זית. נותנים לעמוד בטמפ' החדר שלושה ימים ומכניסים למקרר לאחר מכן. אנחנו השתמשנו בלימון ששירי כבשה כבר לפני, והכנו חדש שיהיה גם לי...

IMG_7055_640x480 IMG_7056_640x480 IMG_7058_640x480 IMG_7067_640x480 IMG_7076_640x480

עכשיו לפני שמתחילים את הטופו, מכניסים הג'בטות לתנור לכמה דק' שיתחממו ויהיו קריסיפיות ומוכנות להיות הסנדוויץ הכי טעים שיש.

שלב ה': פרוסות טופו צלויות: אנחנו אפילו לא השתמשנו בחבילה שלמה של טופו. חותכים לפרוסות דקות אבל לא מידי, כדי שיהיה להן מספיק נפח טוב כזה להצרב, וגם מספיק עבות שנוכל להרגיש אותן בסנדוויץ. צולים בזמן זית על מחבת חמה עד שמזהיב.

IMG_7057_640x480

חותכים ירקות ומרכיבים.

קצת טחינה, על שני הצדדים. הרבה חריף, פרוסות סלק, לימון כבוש חתוך לחתיכות קטנות (כמה שאוהבים), טופו חם וצלוי בדיוק במידה, עגבניה טרייה, מלפפון טרי, קצת חסה.

יאבאלולי.

יאבבבבבלולי.

אני הולכת לעוף על הסנדוויץ שלי.

חריף? יש

חמוץ? יש

מתוק? יש

טעים רצח? כן.

IMG_7061_640x480 IMG_7069_640x480 IMG_7073_640x480 IMG_7075_640x480 IMG_7077_640x480 IMG_7079_640x480 IMG_7084_640x480 IMG_7087_640x480 IMG_7088_640x480 IMG_7090_640x480 IMG_7098_640x480 IMG_7100_640x480 IMG_7101_640x480

אחד הדברים שאני יותר אוהבת לעשות שאני לבד עם שירי( דרך אגב, מכיתה ד' זה ככה...) אני אוהבת שהיא מנגנת ושרה לי. לפעמים בפסנתר, לפעמים בגיטרה והפעם , ביוקליילי (ככה כותבים את זה?)

לפני שהלכתי, פינקה אותי בשיר של לילי אלן.

who'd have known

קחו את זה לאט.

שאו ברכה חברים שלי.

אוהבת

נעמיש

ניפגש בערב ליד הבימה. שדרות חן. יהיה טעים.