looker - הבלוג של looker

איך הסתבכתי עם האמא מהפארק (חלק א')

כשאמא מטורפת צועקת עליך הפארק, לא תמיד התגובה שלך מצליחה להרגיע את המצב , כמו התגובה שלי לדוגמה שרק החמירה אותו עוד יותר

looker

02/04/2013


עמדתי בפארק, כל כולי מבוייש ומצומק מול אותה אמא זועמת, בידה האחת אחזה בילדה שלה, ואף כי ראו שהילד לא רצה להיות נוכח במעמד, היא לא נתנה לו ללכת, בידה השניה החזיקה סכין  חדה ודמיונית בעזרתה הטילה עלי אימה.
"קבענו שלא מביאים חטיפים לפארק, אני כבר דברתי עם אשתך, אז איך זה שהילד שלך מגיע עם במבה לילד שלי? עכשיו גם הוא רוצה" שאלה ובקולה הערב נתנה לי להבין כי כל תשובה לא תספק אותה.

"אם זה העניין, יש לי במבה ספייר, אז אין בעיה", נשמתי לרווחה בחושבי כי ניצלתי מהעניין. "הנה ילד קח, הא לך חמוד רק תלך עם אמך החמודה..." הושטתי לו שקית שהבאתי מבעוד מועד.

"זה לא העניין של עוד במבה!" קטעה צעקת האם הזועמת  את שלוות הפארק והעיפה את השקית לכל עבר, מעייניה היתמרו להם ענני עשן של בוז ושנאה, הסכין שבדיתי בליבי הונפה שוב באוויר.

"קבענו שלפארק מביאים רק פירות, דברים בריאים, מה אתה חושב? שקל לי עם הקטע של הפירות, אני נלחמתי בילד שלי ואתה באת והרסת הכל !" ואז, כורעת על ברכיה עברה למצב יבבה חרשית,  "הוא כמעט הסכים לאכול תפוח" מלמלה.

הבכי שלה נגע לליבי, הוא החזיר אותי למקום מוכר -  עשיתי טעות.

חטפתי מהאמא, אחטוף גם מאשתי ועד שאגיע הבית, מרחק קצר מאד אספיק לחטוף מעוד כמה מקומות או בני אנוש.

האם יבבה לה בשקט, בידה עדיין אחזה את התפוח שכמעט אכל בנה, הילד שהשתחרר מכף ידה בהה בה בשקט עצוב, הבנות שלי המשיכו לאכול את הבמבה לא מודעות למצב העגום אליו נקלע אביהן.

ואני ידעתי, לא היתה לי ברירה, שלא כהרגלי לברוח הפעם הייתי צריך לתקן את המצב
נגשתי לאמא, אחזתי בידה בעדינות ואמרתי:

עד כאן חלק ראשון. שתנוח רוח היצירה יבוא החלק הבא. תודה.