אובדת בבית - הבלוג של מאיה רענן

חיפוש עבודה- שדה קרב או גן שעשועים?

היא מוכנה לקרב. צבעי ההסוואה על הפנים, המבט נחוש, כל כולה אומרת קרב. זה העולם הזה שבו אנו חיים, עולם של מלחמות. אי אפשר לצאת לזירת חיפוש העבודה אם את לא מצויידת בנשק, במוטיבציה וברעל בעיניים, כמו אז בצבא. או כמו שחשבת שיהיה בצבא לפני שהבנת שנשים לא כל כך נלחמות. אולי עכשיו זה הזמן […]

מאיה רענן

01/02/2018


היא מוכנה לקרב. צבעי ההסוואה על הפנים, המבט נחוש, כל כולה אומרת קרב. זה העולם הזה שבו אנו חיים, עולם של מלחמות. אי אפשר לצאת לזירת חיפוש העבודה אם את לא מצויידת בנשק, במוטיבציה וברעל בעיניים, כמו אז בצבא. או כמו שחשבת שיהיה בצבא לפני שהבנת שנשים לא כל כך נלחמות. אולי עכשיו זה הזמן שלה להלחם? היא מוכנה. תוכניות פעולה מסודרות, התקפות, הגנות. ערוכה לקרב. היא בדרך לשם. לא פשוט הקרב הזה, השדה נראה תמים, אבל מתחת לפני השטח-  מחילות נחפרות,  תחרויות נוקשות מתקיימות, מארבים בכל פינה. ראיונות עבודה כשדות מוקשים, משא ומתן על שכר ותנאים רצוף דגלים מורמים. היא יודעת שזה קרב והיא מוכנה.

ואולי זה לא?

אולי זה לא שדה קרב? אולי השדה העצום הפרוש בפניה הוא שדה פרחים?

כולם אומרים לה שזה זמן מלחמה, זה הזמן שלה לשלוף את הנשק הכבד, היא לא אישה כנועה, היא צריכה להלחם.

אבל היא בכל זאת רואה שדה של הזדמנויות. היא לא רואה את הקרב ולא את המוקשים, היא רואה שדה פורח ושמש מאירה, היא יודעת שהיא לא צריכה להלחם, החלשים צריכים להלחם, אבל היא חזקה, היא לא צריכה להלחם.  היא יכולה לצעוד בבטחה בשדה, היא מכירה את המשא שהיא נושאת והוא לא כבד, הוא מורכב ומרתק. היא יוצאת לשדה הרחב עם שק של כישורים, ניסיון שצברה, ידע מקצועי, רעב ללמידה. היא לא זקוקה לקרבות כדי לצלוח את השדה.

כעת נותר לה רק להקשיב לעצמה ולא לאחרים המזהירים, להקשיב לקול הפנימי ולתת לו להוביל אותה בבטחה. היא הרי יודעת.

B332807_019A