Expecting Mommy - הבלוג של אמא מצפה

שביל החלב

עוד בטרם ילדתי, היה לי ברור שארצה להניק, מחקרים מראים שהנקה טובה לאם ולתינוק, אז מי אני שאתווכח. אך בשל סיפוריהן של חברות ומכרות שהתקשו עם ההנקה, חששתי מאוד שמא גם אני אתקשה ואולי אף לא אצליח להניק. לכן החלטתי להתכונן עד כמה שאני יכולה לקראת הלידה, עשיתי את כל שיעורי הבית - חיפשתי הסברים, קראתי הנחיות, ראיתי סרטונים ואפילו הכנתי מבעוד מועד טלפון של יועצת הנקה, על כל מקרה...

אמא מצפה

08/03/2013


עוד בטרם ילדתי, היה לי ברור שארצה להניק, מחקרים מראים שהנקה טובה לאם ולתינוק, אז מי אני שאתווכח. אך בשל סיפוריהן של חברות ומכרות שהתקשו עם ההנקה, חששתי מאוד שמא גם אני אתקשה ואולי אף לא אצליח להניק. לכן החלטתי להתכונן עד כמה שאני יכולה לקראת הלידה, עשיתי את כל שיעורי הבית - חיפשתי הסברים, קראתי הנחיות, ראיתי סרטונים ואפילו הכנתי מבעוד מועד טלפון של יועצת הנקה, על כל מקרה...

בחיפושי מצאתי שיש אינסוף דעות לגבי השאלה "מתי לתת מוצץ?" או אחותה החורגת "מתי לתת בקבוק?" והקשר שלהן להנקה והתבססותה. יש הממליצים שלא לתת מוצץ בטרם מלאו לעולל חמישה שבועות, פן יבלבל בין פטמת האם לפטמת הסיליקון. יש שטוענים כי אין לתת בקבוק מחשש שהאכילה מהבקבוק קלה מדי והתינוק יתרגל ולא ירצה "להתאמץ" ולינוק מהשד. לעומתם יש הגורסים כי יש להרגיל למוצץ כבר מהרגע הראשון, שכן אחר כך לא ירצה לקחת ובמקום יתחיל למצוץ אצבע והרי שגמילה ממציצת אצבע קשה מגמילה ממוצץ.

"בלבול פטמות" או בלבול מוח?! החלטתי שאני לא לוקחת סיכונים מיותרים, וכבר בבית החולים ביקשתי: בלי מוצץ ובלי בקבוק – הנקה בלבד! עם זאת, עוד בטרם שחרורי הביתה מבית החולים, נשלח הבעל לסור אחר כבוד לסניף "יד שרה" הקרוב ולחזור כשבידיו משאבת חלב, איך שאומרים אצלנו בפולנייה - שיהיה. פיקדון בסך 120 מצלצלים עבור מנוע ועוד 60 עבור החלפים האישיים, והנה אנחנו בעליהם הגאים של ספקטרה 2 לארבעה חודשים הקרובים (עם אפשרות להארכה). פייר, עסקה משתלמת.

סרבנותי העזה למוצץ עמדה למבחן כבר בלילה הראשון בבית, כאשר צ'ופצ'יקית הקטנה, שבעה וטובת לב חשוב לציין, לא הסכימה לשחרר לאמא את הפטמה וללכת לישון. מבולבלת משפע הדעות וחוששת שמא הקטנה לא תרצה יותר לינוק, הבנתי שיש גבול לכל תעלול - ואני למוצציצי לא מוכנה להפוך! וכך, בעזרת פוש קטן מצידו של הבעל ("היא כבר יודעת מאיפה מגיע האוכל"), הוחלט לנסות להחליף את הפטמה האמהית במוצץ מעוקר למשעי.

ובכן, הצלחה נרשמה בגזרת המוצץ. החכמה הבינה מהר מאוד שמהמוצץ לא ייצא חלב, את הציץ חזרה לבקש בעתות רעב בלבד וביתר הזמן חזר הציץ למקומו הטבעי – בתוך החזייה.

כעבור חמישה שבועות של הנקה בלעדית ולאור הפחדות כאלה ואחרות (אם לא תרגילו אותה כבר עכשיו היא לא תיקח בקבוק), החלטתי שהגיע הזמן לנסות לשאוב. הגיע הזמן שמשאבת החלב, שעד כה קישטה יפה את המדף והמתינה שאתן את האות, תכנס לפעולה.

אז בחרתי יום של מלאות יתר (מתוך מחשבה להקל על הגודש ההולך ומתהווה), כיוונתי את המכונה על העוצמה החלשה ביותר, קולות נשימה מלחיצים (כאילו נלקחו מתוך סרט אימה סוג ז') החלו בוקעים מגביע המשאבה בעודי מקרבת אותו לחזה וניסיתי לשאוב. בעוד צד אחד מחובר, צד שני הופך למזרקה – והכאבים, אח הכאבים…

בסיום השאיבה המייסרת נתתי את הבקבוק לקטנה, שברגע הראשון הסתכלה עליי במבט מבולבל כמו אומרת "אמא, מה את רוצה ממני?!" אך לבסוף התרצתה, סיימה הכל ואפילו ביקשה עוד.

ובכן, הצלחה נרשמה גם בגזרת הבקבוק, אך במקביל נרשמה אמא אחת בטראומה.

רק כעבור עוד 3 שבועות של פחד (ופוסט טראומה), הסכמתי לנסות שוב את מזלי בגזרת השאיבות. הפעם הגעתי מצוידת מראש בטיפ הכה חכם – לשאוב רק לאחר שהקטנה סיימה לינוק! ולמרות הספקנות שאחזה בי – הפעם עבר בשלום!

ולכן, לאור ההצלחה גם בגזרת השאיבות - נעים מאוד, מחלבה זה כאן!

המלצות משרד הבריאות לאחסון חלב אם