רגשות, זה כל הסיפור - הבלוג של שחר בן-פורת

מאהב ושמו כסף (1)

כסף הוא כמו בן אדם עם הערכה עצמית מאוד גבוהה; הוא הולך לאנשים שאוהבים אותו, מתרחק מאלו שמתייחסים אליו בעין עקומה, שנרתעים ממנו. אם תאחזו בו חזק הוא יחמוק מבין אצבעותיכם כמו חול. אם תאהבו אותו כשהוא נמצא ותתנו לו ללכת כשיש צורך בכך, הוא יחזור. פוסט ראשון בסדרת פוסטים על רגשות וכלכלה

שחר בן-פורת

25/08/2012


הכותרות הכלכליות בעיתונים ובטלוויזיה מנבאות רבות ורעות, בעיקר. פיטורים ההולכים וגוברים, מיסים ההולכים ועולים ויחד איתם אפשרויות ההולכות ומצטמצמות. המצב הכלכלי בכי רע; העשירים הופכים ברובם להיות רק יותר עשירים ואילו רוב אנשי מעמד הביניים ומטה מתמודדים עם מציאות ההולכת ומדרדרת.

ישנן הרבה סיבות למציאות הכלכלית הזו. החלטות המתקבלות בידי האנשים שיכולים להשפיע, החלטות שאינן בהכרח מתקבלות ממקום נכון ואינן מביאות לתוצאות הרצויות. המחאה של קיץ 2011 היתה הביטוי החריף והחשוב ביותר לאי הצדק הזה, ונראה שהיא לא שינתה מהותית את אופן קבלת ההחלטות במדינה שלנו.

אפשר להמשיך להפגין, להמשיך לכעוס על מקבלי ההחלטות, להצביע אחרת בבחירות ואולי לעשות עוד כמה דברים שאולי יעזרו לשפר את המצב הכללי. יותר מכל, המציאות דורשת מכולנו לחזור פנימה, לבדוק מחדש את היחסים שלנו עם כסף.

האם כסף באמת משחית?

אם תכנסו עמוק אל תת המודע שלכם, אתם עשויים לגלות הרבה דעות, אמונות ותפיסות ביחס לכסף. "כסף משחית", "כסף הופך אנשים לרעים", "כסף מבלבל" ו"כסף מלוכלך" הן רק מספר  אמונות ודעות נפוצות שפגשתי במרוצת השנים בסדנאות המודעות שאני מנחה. יש עוד כמובן. אנשים רוחניים רבים נושאים בתוכם תפיסות קדומות לפיהן רוחני צריך להיות עני; בעוד שצניעות נתפסת אצל אנשים רבים כהסתפקות במועט.

צבר האמונות והדעות הללו ביחס לכסף קובע את היחסים שלנו איתו. כסף הוא כמו בן אדם עם הערכה עצמית מאוד גבוהה; הוא הולך לאנשים שאוהבים אותו, מתרחק מאלו שמתייחסים אליו בעין עקומה, שנרתעים ממנו.

כמו ביחסים רומנטיים כך בכלכלה, כסף  זקוק לחופש פעולה, לחופש תנועה. אם תאחזו בו חזק הוא יחמוק מבין אצבעותיכם כמו חול. אם תאהבו אותו כשהוא נמצא ותתנו לו ללכת כשיש צורך בכך, הוא יחזור. כמו אחרי דיאטה לא מוצלחת, הוא יחזור עם תוספת. בשונה מאותה דיאטה, זו תוספת רצויה.

אני אחראי לשפע שלי

בהתמודדות עם מציאות כלכלית מורכבת אפשר להאשים גורמים חיצוניים רבים. המצב הכלכלי הוא בראש רשימת האשמים, במיוחד בימים אלו; התחרות שיש בתחום בו אנשים עוסקים הופכת פעמים רבות לגורם נוסף הסופג את האשמה לחוסר ההצלחה . יש מי שמאשימים את המזל, את הגורל או את אלוהים. מעטים האנשים היודעים לקחת אחריות.

לקחת אחריות על המציאות הכלכלית שלי אינה אומרת להאשים את עצמי. משמעות הדבר היא שאני יוצר את המציאות שלי; אם במודע אני מאוד רוצה כסף אבל בתת המודע שלי אני מפחד מכסף כי אני חושב שהוא עשוי להשחית אותי, אני ארחיק אותו ממני. המסר הכפול הזה עשוי להתבטא בצורות שונות במציאות, בהתאם לעוצמה שיש לכל אחד משני הרצונות: אם הרצון לכסף הוא הדומיננטי, אני עשוי להיות במצב טוב, גם אם לא טוב מספיק לצרכיי. אם הפחד שלי מכסף הוא הדומיננטי, אני עשוי להיות במצב כלכלי קשה.

היחסים שלנו עם כסף דומים לכל מערכת יחסים קרובה שיש לנו, עם הורים, ילדים, בני זוג או חברים. היא מורכבת ומסובכת, מלאה בניגודים וברצונות סותרים. אנו רוצים ונמשכים אבל נרתעים ומפחדים, אוהבים אבל קצת שונאים.

כמו ביחסים כך בכלכלה, אם אנו רוצים מציאות טובה יותר עלינו לעשות עבודה. במקרה הזה, ללכת לעבודה אומר להיכנס פנימה. להכיר את היחס האמיתי שלנו לכסף ובכך לשנות אותו ולרפא אותו. אפשר ליצור שפע גם כאשר המציאות נראית כתחילתו של חורבן. זה תלוי בנו.