makshivim - הבלוג של makshivim

מקשיבים קבוע

לפעמים הם מגיעים שקטים ומאופקים. לפעמים קופצניים וחסרי מנוחה. לבבות צעירים בני 6-12 שנים. הם נכנסים ובוחנים אותי, את המרחב שלי ואת כל השאר. מסמנים טריטוריה, מצהירים כוונות ומנסים להגן על עצמם בכל דרך אפשרית. הצהרת כוונות קולנית, ויכוחים, צעקות, שתיקה רועמת ועוד.. אט אט הם מתחילים להבין את השפה. בקצב שלהם הם לומדים את […]

makshivim

09/07/2018


לפעמים הם מגיעים שקטים ומאופקים.
לפעמים קופצניים וחסרי מנוחה.
לבבות צעירים בני 6-12 שנים.
הם נכנסים ובוחנים אותי, את המרחב שלי ואת כל השאר.
מסמנים טריטוריה, מצהירים כוונות ומנסים להגן על עצמם בכל דרך אפשרית.
הצהרת כוונות קולנית, ויכוחים, צעקות, שתיקה רועמת ועוד..
אט אט הם מתחילים להבין את השפה.
בקצב שלהם הם לומדים את חוקי המקום.
הלבבות נפתחים והם מסכימים לשתף בחלומות, בדאגות, בפחדים, בתהיות..
הם מבקשים ומציעים עזרה ויוצרים לעצמם חלומות, פתרונות לבעיות וכל מה שהלב מבקש..
כשפתחתי את העסק שלי- קראו לו מקצבים.
שהרי לכולנו שלל מקצבים לתנועה כזו או אחרת. מקצב לעבודה ומקצב לבילוי, מקצב לביחד ומקצב ללבד, מקצב לעצב או שמחה..
20 לשתי מקצבים עד שהבנתי שמה שיושב בבסיס העשייה שלי הוא הקשבה.
כך נולד המרחב החדש שלי ששמו "מקשיבים"
פעם בשבוע אני פוגשת אותם ל 90 דקות של שיח והקשבה מלב אל לב ולאחר מכן יצירה במגוון חומרים.
במקשיבים אני פשוט מלמדת להקשיב
לכל חלק בגופנו יש מה לומר.
הגוף מבקש שנקשיב לו וגומל לנו בהתאם.
הוא מדבר בקול או בלי... הוא מדבר בתחושות כאב או עונג, שובע או רעב..
גם לאנשים שסביבנו יש מה לומר, וגם הם מגיבים בחיוב להקשבה.
כזו שמהדהדת להם: "אתם בסדר בדיוק כפי שאתם" "אני רק מקשיב/ה. לא מבקר/ת.."
כשככה הם מרגישים את ההקשבה- הם פותחים עוד סדק בדלתות הלב. הם משחררים משהו שמבקש להשתחרר ולפעמים פותחים עוד טיפה כדי שאור ייכנס.
האור הזה מגיע ממבט אוהב, או מילה טובה, או תחושת שיחרור או הצלחה.
כשאני רואה אותם מגיעים נרגשים- גם אני נרגשת!
כששמה לב לגילוי חדש שלהם על עצמם, כשרואה את ההתרגשות בעיניים הקטנות שלהם, כששומעת אותם מציעים עזרה זה לזה או מבקשים סליחה ביוזמתם ולא כי אמרתי- אני נשענת לי רגע לאחור. נושמת עמוק ונותנת לעונג להתפשט בתוכי.
יודעת שעשיתי טוב בחלקת האלוהים הקטנטנה שלי. לעמוד הסדנא והרשמה
מודה על הזכות!