ADHD: האם חייבים טיפול תרופתי?

ד"ר גיורא רם מציע להורים להעצים ולעודד כישורים של ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז ולא לדכאם באופן אוטומטי על-ידי תרופות. "אל תקבלו את המלצת בית-הספר לטיפול תרופתי רק כדי שיהיה להם שקט תעשייתי"

ד''ר גיורא רם

12/12/2013


כאשר גיליתי כי לבני יש הפרעת קשב התחלתי לחקור ולקרוא וראיתי שאין התאמה בין הסימפטומים שהופיעו אצלו לבין הגדרות ה"מחלה". בני אובחן כ-ADHD לאחר מכן האבחון שונה לאספרגר. כחוקר-מדען רציתי להבין כיצד יש מצב כל כך נזיל וכל כך לא דטרמיניסטי לגבי אוכלוסיית הילדים.

המטפלים למיניהם חורצים גורלות ונותנים תרופות למרות שבחלק מהמקרים הם ממש לא מדייקים, לכן התחלתי לחקור את הנושא וקראתי חומר עדכני רב בספרות המדעית ובאינטרנט.

מן הראוי לציין כי הפרעת קשב היא תפקוד שונה ולא כל כך מובן של המוח. אין הדבר מהווה פגיעה או נזק למוח. עם הזמן ישנה דעיכה של האלמנט ההיפר-אקטיבי אבל הפרעת קשב אינה נעלמת עם השנים אלא מקבלת צורות ביטוי שונות.

ההגדרה הרחבה והגורפת של הפרעות קשב גוררת את רוב האוכלוסייה לקטגוריה זו. עובדה זו בהכרח מגדילה את אחוז האבחון המוטעה, הגורר לפעמים טיפולים מיותרים ומזיקים. מעבר לכך, הטווח הרחב מדי של קריטריון ההשתייכות לקבוצה החריגה הזקוקה לטיפול, הוא כנראה גם אינטרס ברור של חברות התרופות.

"תופעות הלוואי" בטיפול תרופתי הן בעייתיות, בעיקר אם מדובר בטיפול מתמשך על פני תקופה. כידוע, המוח מכיל תאי עצב או נוירונים. כל אחד מהנוירונים במוח יוצר קשרים הנקראים סינפסות. הקשרים נוצרים בעזרת תקשורת אלקטרו-כימית. אנו יודעים שככל שלומדים יותר, כמות הקשרים גדלה. במצב של פעילות מוחית מוגברת יש קשרים מוגברים בין נוירונים האחראים לפעילויות או ליכולת יצירתית זו או אחרת. חלק מהתרופות פועלות כמדכאות את האפשרות ליצירת הקשרים. במלים אחרות, התרופה מנתקת או לא מאפשרת את יצירת חלק מהקשרים הללו.

ברור כי יש מקרים לא מעטים שבהם יש צורך מוצדק להשתמש בתרופה כלשהי, אלא שיש לבדוק היטב ואולי אף לקבל חוות-דעת נוספות, הן לגבי הצורך לטפל תרופתית והן לגבי שימוש בתרופה ספציפית ומינונה הנכון. אין לקבל את המלצת בית-הספר לטיפול תרופתי רק כדי שיהיה להם "שקט תעשייתי". הרושם שמתקבל הוא שפסיכיאטרים הנמצאים בקשר עם מערכת החינוך משתפים פעולה בנושא זה במקרים מסיימים או שידם קלה ברישום התרופות.

בחברה שלנו, לא רק זו הדמוקרטית, הרוב מחליט ומביע דעה, בדרך-כלל משוחדת וטעונה בדעות קדומות, מי הוא החריג, יוצא הדופן והלא מקובל. זה מתחיל כבר מהגן ונמשך כל חיינו. בתקופות חשוכות היינו גם מעלים על המוקד את אלה שלא זרמו כמונו בזרם המרכזי, שלא נראו כמונו או שאמרו דברים חריגים ולא הגיוניים כמו "שכדור הארץ הוא עגול...".

אם הגנים של בעלי הפרעת קשב נבחרו על-ידי הטבע להוביל דור של ממציאים ויצירתיים, אזי, התופעה אינה זקוקה לטיפול אלא להשבחה. על-ידי הטיפול אנו מדכאים ילדים אלה ומורידים אותם לרמה "המקובלת", "הממוצעת", "הנורמטיבית" ולא מאפשרים פריצות דרך וקדמה. הטבע זהה צורך ומנסה לספק "זן" שמסתגל ועונה לצורך. אלה הם ילדי העתיד המיוחדים, ילדי המחר.

אם כך, אולי רצוי ועדיף להתייחס לתכונות והכישורים של הילדים המיוחדים כאל מתת ולא כאל סינדרום הזקוק לטיפול פסיכולוגי או תרופתי. להעצים ולעודד פיתוח אותם הכישורים ולא לדכאם. על סמך ניסיון העבר, חלק ניכר מילדים אלה גדל להיות למבוגר יצרן ויצרי, וחלה ירידה משמעותית בתופעות השליליות, כפי שהוגדרו על-ידי המומחים המקטלגים.

לגבי הטיפול שלי לאחר שהורדתי את בני מהריטאלין, היה פיתוח מתודולוגיה פרטנית המסוכמת במוטו: "מה שלא ניתן לפתור על-ידי אהבה, ניתן לפתור על-ידי יותר אהבה".

אלה לא רק מילים, אלא שיטת העצמה ותמיכה ברצונות, יכולות ושאיפות הילד. התוצאות מדברות בעד עצמן. הוא קיבל בגרות מלאה עם ציונים גבוהים במיוחד באנגלית ומתמטיקה, הוא בעל כישורים בתחומי מוסיקה ואיורים. היו גם שיפורים משמעותיים בתחום הבנת הקודים החברתיים.

כיום הוא משרת בצבא למעלה משנה, הוא מבוקש כמורה-מדריך בחינוך המיוחד ובכלל ילד נבון ומקסים ואני מאוד גאה בו.

__________________________________________________

הטקסט בחלקו לקוח מהספר: ADHD" – ילדי המחר" מאת ד"ר גיורא רם, מדען וד"ר לפיזיקה, אב לילד עם בעיות קשב וריכוז. להשיג ברשתות סטימצקי וצומת ספרים. מחיר: 89 שקל.