למי מיועד יום זכויות האדם הבינלאומי?

דווקא האוכלוסיות בישראל שהכי זקוקות לזכויות לא מקבלות את השירותים הבסיסיים מהמדינה. רק שינוי מדיניות ממשלתית יצור חופש ושוויון במעמד ובזכויות שלנו, אבל איך נגרום לשינוי המיוחל?

נגה כהן

10/12/2013


היום הוא יום זכויות האדם הבינלאומי. בכל שנה, ב-10 בדצמבר יום זכויות האדם הבינלאומי מצוין כדי להזכיר את ההכרזה של האו"ם מה- 10.12.1948, שבה נקבע שלכל באי העולם באשר הם יש זכויות אדם, "היות והכרה של הכבוד הטבוע ושל הזכויות השוות והבלתי ניתנות להפרה של כל החברים במשפחת האדם הוא הבסיס לחופש, צדק ושלום בעולם."ההצהרה ממשיכה וקובעת שכל בני האדם נולדו חופשיים ושווים במעמד ובזכויותיהם, ללא הבדל גזע, צבע, מין, שפה, דת, דעה פוליטית, מקור, רכוש, מוצא או מעמד.

ההצהרה היא חשובה ויפהפיה. על אף שגלי התקווה של אחרי מלחמת העולם השנייה ואחרי התפרקות הגוש הקומוניסט כמה עשרות שנים לאחר מכן, לעולם טוב ושוויוני, התנפצו על שובר הגלים של המלחמה בג'יהאד עולמי והכשלון האמריקאי בעיראק, היא מהווה מגדלור של העולם האידיאלי שעלינו לשאוף אליו.

אבל מה זה אומר בפרקטיקה? בקולומביה ילדה יכולה להינשא בגיל 14 בהסכמת הוריה, בצ'אד ילדות מהוות 42% מהתלמידים בבית-ספר יסודי, אבל רק 29% מתלמידי ההשכלה התיכונית ו- 15% מהסטודנטים להשכלה גבוהה ובבריטניה נשים מרוויחות בממוצע 83% מהשכר שגברים מרוויחים.

אנחנו רגילים לשמוע סיפורים קורעי לב על מילת נשים באפריקה ובמזרח התיכון, על ילדים עבדים בהודו ועל היעלמות של גורמים שמתנגדים למשטר ברוסיה. היכולת שלנו ליצור שינוי במקומות האלה היא מוגבלת, ונראה שהמגדלור הולך ומתעמעם.

אם לא שמעתם שהיום יום זכויות האדם הבינלאומי, זה לא במקרה. בישראל העיתונות כמעט ולא עוסקת בזה, הפוליטיקאים לא מדברים על זה ולמעט שיעורים שאמורים לעבור בבתי-הספר, היום הזה נמחק לנו מהתודעה הלאומית, על אף שלאור ההיסטוריה שלנו אנחנו אמורים להעלות אותו על נס. אלוהי האירוניה פעלו היטב כשדאגו שהסאגה סביב נסיעת נתניהו להלווית מנדלה תתרחש ביום זכויות האדם הבינלאומית, ושחוק ההסתננות יאושר בקריאה שנייה ושלישית.

הצהרה לא ממומשת

דווקא האוכלוסיות בישראל שהכי זקוקות לגורם שיבוא ויממש את ההצהרה, נשים, ערבים, אתיופים, עובדי קבלן, להט"ב, פליטים, לא מקבלות את השירותים הבסיסיים מהמדינה שיאפשרו את מימוש ההצהרה. כי ללמד בבתי ספר שהיום הוא יום זכויות האדם הבינלאומי זה קל. הקשה הוא להיות מדינה שמממשת את זה. כך לדוגמה, הניסיון של משרד הבריאות להפריט את מרכזי המתדון, שהעניקו טיפול למכורים לסמים והיוו את אחד המקומות היחידים שנשים עברייניות יכלו להשתקם בו; או העלאת המע"מ, שמהווה מס עקיף שכבד יותר על המעמד הנמוך מאשר על המעמד הגבוה ומגדיל את הפערים הכלכליים; או הפלת החוק שמונעת פיטורים של נשים מוכות שבמקלטים; או השארת חופשת הלידה נחלתן של נשים, כמעט לחלוטין. אלה הצעדים שמונעים מההצהרה להיות ממומשת.

הדרך שלנו בפרקטיקה להפוך את ההצהרה לאמיתית בישראל, היא להיות אזרחיות מעורבות, שלוחצות על הממשלה לדאוג לאוכלוסיות המוחלשות במדינה, לצמצם פערים קיימים ולפעול אקטיבית לשוויון. רק שינוי מדיניות ממשלתית כוללת יצור חופש ושוויון במעמד ובזכויות שלנו, כפי שנאמר בהצהרה. אז תעלו סטטוס, תכתבו לח"כ, תגיבו למאמר בתקשורת, תדברו עם חברים, תעודדו אנשים להצביע, תצאו להפגין. כי ההצהרה היא מאוד יפה, אך בלעדינו היא אינה פרקטית כלל וכלל.