Expecting Mommy - הבלוג של אמא מצפה

מהות האמהות

שישה שבועות אחרי הלידה, מאוששת כמעט לגמרי, אני שבה אל המחשב והמקלדת. חוזרת לעדכן, הפעם כאמא טרייה, האמא של צ'ופצ'יקית הקטנה. מחליפה באופן לא רשמי את התואר מ"אמא מצפה" ל"אמא מתלמדת".

אמא מצפה

09/02/2013


שישה שבועות אחרי הלידה, מאוששת כמעט לגמרי, אני שבה אל המחשב והמקלדת. חוזרת לעדכן, הפעם כאמא טרייה, האמא של צ'ופצ'יקית הקטנה. מחליפה באופן לא רשמי את התואר מ"אמא מצפה" ל"אמא מתלמדת". ואכן זוהי תקופה של למידה. אז מה הספקתי ללמוד בחודש וקצת החולף? (מלבד אהבה ענקית ללא תנאים וללא גבולות....)

למדתי שעם הלידה גדלות הדאגות.
מסתבר שאת מקומן של הדאגות (שהרגישו עצומות) מלפני הלידה החליפו דאגות גדולות ורבות אף יותר. היא רעבה? כואב לה? איך אפשר לעזור לה? היא נושמת? היא עייפה? קר לה? חם לה? רועש לה? היא ישנה טוב? מה קורה לה? היא בריאה? מה איתה? ועוד רבות. פתאום התמלאתי דאגה אינסופית, 24 שעות ביממה לגוזל קטן וחסר אונים.

למדתי שלישון זה לגמרי מותרות.
מסתבר ששינה היא לגמרי אובר רייטד. יש ימים למשל שאפשר להתקיים גם על שעת שינה אחת, במצטבר. מוצאת את עצמי מול המראה בוחנת את פניי העייפות ומתגאה בעיגולים השחורים שמעטרים את תחתיות עיניי. אבל, שינה היא ממש לא לחלשים בלבד ובהחלט כדאי (ואף רצוי) לנצל כל זמן שינה של הקטנה, כדי לתפוס תנומה ולמלא מצברים.

למדתי שלקקי צורות רבות.
מסתבר שקקי של תינוקות בא בקשת של צבעים, צורות ומרקמים. כיום עם וותק של שישה שבועות של החתלות מסביב לשעון, אני כבר יכולה לעשות דוקטורט שלם על קקי. מהמקוניום השחור והדביק (כמו זפת), עובר בירוק (כמו פסטו) וכלה בצהוב גרגירים (כמו חרדל דיז'ון). וגם בהזדמנות חגיגית זו רוצה, קבל עם ועדה, לשבור מיתוס – לתינוקות יונקים יש (ועוד איך יש) ריח לקקי! ואם כבר בקקי עסקינן, אשמח אם מישהו יוכל להסביר לי, איך קרה שפתאום שיחות הסלון המתורבתות הפכו לשיחות על קקי וצבעיו?

למדתי לג'אגלנג בין משימות.
מסתבר שלא צריך להיות אשת קרקס כדי להצליח בג'אגלינג, מספיק להיות אמא. לקפץ, לנענע, לטפוח, לכבס, לאכול, להניק, לחתל, לנקות, לבשל והכל, במקביל! לאט לאט לומדת להשתמש בכל חלקי הגוף כדי לצלוח אי אלו פעולות יומיומיות שגרתיות, במקביל להרגעת הפספוסה.

כמו בפנים אבל בחוץ

למדתי שלכל בכי משמעות.
מסתבר שאפשר ממש להבדיל בין סוגי הבכי השונים. בכי של "אני רעבה" נשמע אחרת לגמרי מבכי של "יש לי גזים" או "אני עייפה". ואין צורך להיבהל אם שומעים אותם לאורך היום כמה וכמה (וכמה) פעמים במחזוריות משתנה.

למדתי שגבר עם תינוקת זה שיא המתיקות.
מסתבר שלא משנה כמה חסון וגדול בעלך/אחיך/אביך יכול להיות, למראה תינוקת רכה, גם הוא יימס לכדי שלולית גדולה של קוצי מוצי. ועם יד על הלב, זה אחד הדברים היפים והמרגשים ביותר שקיימים.

אז נכון, שהיא סוחפת, שואבת, קשה ומעייפת אבל היי, היא לגמרי שווה את זה - האמהות!