אמא ירוקה - הבלוג של מיה מיטב-מגן

האריה של אלן / יומן קריאה

קלאסיקה של ספר בתרגום חדש לראשית קריאה, אווירה של פעם ולב פועם.

מיה מיטב-מגן

19/03/2017


כתב ואייר: קרוקט ג'ונסון | תרגמה מאנגלית: מאירה פירון  | בהוצאת טל מאי, ידיעות ספרים

תוצאת תמונה עבור האריה של אלן

ברווח שבין מציאות לדמיון שוכן לוודאי כל העולם הרגשי שלנו. הילדים יודעים זאת היטב, ולכן הם מבלים זמן רב מהיממה במשחקים, ב-כאילו, בחלימה בהקיץ והדמיון שלהם עובד שעות נוספות. בשביל מבוגרים שכבר שכחו שהיו בעצמם פעם ילדים זה אולי הכל מין קשקוש אחד גדול, אבל הרי ידוע שמבוגרים לא מבינים כלום. הנסיך הקטן אמר את זה הרבה לפני: "כי כך דרכם של המבוגרים: תמיד צריך להסביר להם הכל." (אנטואן דה סנט-אכזופרי.) וגם: "כך טיבם של המבוגרים, ואין לדון אותם לכף חובה. על כן חייבים הילדים להתייחס אליהם בסלחנות ובאורך-רוח".

אלן הקטנה יודעת היטב לנצל את עולם הדמיון למטרותיה שלה. היא מבלה בחדרה שעות ארוכות בחברת בובת האריה הסמרטוטית שלה, אשר מתגלה כשותף המושלם לכל פעילות העולה על רוחה. מבלי לעזוב את החדר הם יוצאים למסעות, שרים ונהנים, משוחחים על נושאים ברומו של עולם ומתכננים להם תכניות. זהו מסע לנבכי התודעה הילדית, והזדמנות מעולה לכל הורה לחוות ביחד עם הילדים את העולם מנקודת המבט האותנטית שלהם, שג'ונסון כה מיטיב לשקף.

קרוקט ג'ונסון, המוכר לכולנו מהספר: אהרון והעיפרון הסגול, מגיש לנו גם הפעם מנה גדושה של כושר המצאה בלתי נדלה. בשנים עשר סיפורים קצרים ומתוקים המיועדים לראשית קריאה, המתורגמים להפליא על ידי מאירה פירון, אנו צוללים לעומק נפשה של אלן, אשר ממלאה כאן תפקיד כפול – של האריה ושלה.

וכדי שלא יהיה לקוראים ספק ואלן תיחשד בפיצול אישיות, כך נפתח הספר:

 

הספר, שכבר זכה לשבחי הביקורות, ובצדק, עובר בהצלחה את מבחן הזמן. מאויר באופן מינימליסטי בסגנון המוכר של ג'ונסון, בצבעוניות מונוכרומטית (קריצה לארץ החלומות או אילוץ טכני של הדפסה בשנות ה-60 של המאה הקודמת?) אך מלא תנועה, חום ואהבה. מספיק להעיף מבט אחד בכריכה ומיד מתחשק לתת לאלן חיבוק. צועדת לה ככה לבדה בחושך, האריה שמוט על כתפה, אך בעיניה מבט נחוש. או, הנה ילדה שיודעת מה היא רוצה!

גם הדובדבן בן הרבע לארבע שלי אוהב מאד את הספר וגם נהנה ליצור אריה משלו, בהשקה עם מאירה פירון בחנות הספרים – המגדלור:

-

למי שלא מכיר/ה -
מוזמנות לבקר בבלוג שירי הילדים שלי,
המאויירים בחינניות על ידי שרית עציץ, ממש כאן.