עמותת אחת מתשע - הבלוג של אחת מתשע

המסע השני שלי, המסע לפרוטזה / יאנה דרום

סיפור הסרטן שלי מתחיל בכלל בהיותי נערה צעירה, כשאמי הייתה רק בת 38 וחלתה בסרטן השד. 12 שנים לאחר מכן, היא אובחנה כחולה בסרטן שחלות גרורתי. אחרי אבחנה זו אחי ואני נשלחנו לבצע בדיקות גנטיות, בהן התגלה כי אני נשאית של המוטציה  BRCA1, הידוע כגן שעלול להוביל לסרטן השד והשחלות. הבנתי שסיכוי גדול שגם אני […]

אחת מתשע

19/06/2016


סיפור הסרטן שלי מתחיל בכלל בהיותי נערה צעירה, כשאמי הייתה רק בת 38 וחלתה בסרטן השד. 12 שנים לאחר מכן, היא אובחנה כחולה בסרטן שחלות גרורתי. אחרי אבחנה זו אחי ואני נשלחנו לבצע בדיקות גנטיות, בהן התגלה כי אני נשאית של המוטציה  BRCA1, הידוע כגן שעלול להוביל לסרטן השד והשחלות. הבנתי שסיכוי גדול שגם אני אחלה בסרטן השד. באותו רגע, כל מה שהתחשק לי היה להדליק סיגריה ולהשתכר בניגוד להמלצת הרופא.

באותה תקופה, יצאתי עם עמי כבר ארבע שנים. היום הוא בעלי. לאחר שהתחתנו, החלטתי שאני אכנס להיריון מיד, אעבור כריתה של שני השדיים ואעשה שיחזור. אבל איך אומרים? אנחנו מתכננים תכניות ואלוהים צוחק. כך מצאתי את עצמי שלושה חודשים אחרי החתונה בחג השבועות בהיריון מבלה בחופשה משפחתית בצימרים בצפון. בעודי שוכבת על שפת המים עם הביקיני, הסתכלתי על החזה והבחנתי לראשונה בגבעה. נוגעת ולא מאמינה, יש לי גוש בשד השמאלי. נהרסה לי החופשה. המחשבות החלו להתרוצץ בראשי- למי אני מתקשרת? לאן אני הולכת? מי יאמר לי שזו טעות?

ביום ראשון שאחרי החופשה כבר נקבע לי תור דחוף למומחית לאולטרסאונד שד, אשר שלחה אותי מיד לביופסיה. הביופסיה עצמה יצאה תקינה, אך המומחית החליטה לזמן אותי לוועדה של מספר רופאים. לוועדה נכנסתי לבד, שם הסבירו לי שלמרות שהביופסיה יצאה תקינה, מאחר ואני נשאית של BRCA1 הם רוצים להוציא את הגידול.

למרות שהייתי כבר בשבוע ה-14 להיריון, נכנסתי לחדר הניתוח בהרדמה מלאה בכדי להוציא את הגידול. כשהתעוררתי התחננתי לצוות הרפואי שייקחו אותי לאולטרסאונד יולדות לבדוק שעדיין יש דופק לעובר. לשמחתי, היה דופק ואני יכולתי לחזור לבדיקות ההיריון השגרתיות. כעבור עשרה ימים קראה לי כירורגית השד וביקשה שאגיע לבית החולים עם ליווי צמוד. "יש לך סרטן השד" בישרה לי הכירורגית. בדיעבד, הסתבר שהגידול היה בחלקו תקין ובחלקו סרטני, והביופסיה שלי נדגמה באופן מקרי מהמקום התקין.

שבוע 17. נכנסתי לניתוח נוסף להוצאת אזור נרחב יותר של הגידול, במהלכו גם ווידאו שהסרטן לא שלח גרורות לבלוטות הלימפה. שלושה אונקולוגיים התעקשו כי עליי לעבור טיפולי כימותרפיה תוך כדי ההיריון ולהקדים את הלידה לשבוע 38. סירבתי. כולם אמרו שאני עושה טעות, אפילו אונקולוגית אחת הגדילה לומר שתהיה לי ילדה יתומה, אבל אני נשארתי בשלי. החלטתי שהתינוקת הזאת תצא כשהיא תחליט להגיח לעולם.

בשבוע 41 קיבלתי זירוז וילדתי לבסוף בניתוח קיסרי. ביליתי חמישה ימים במחלקת היולדות. נויה הקטנה נסעה עם הוריי, ואילו אני ירדתי למחלקה האונקולוגית. אז החלו טיפולי הכימותרפיה הקשים. איבדתי את השיער, את הגבות, את הריסים, כאבו לי העצמות, היו לי בחילות אבל הייתה לי תינוקת בבית שחיכתה לי אחרי הטיפולים. תינוקת שחייכה אליי, ישנה עליי, ואפילו ישנה בלילה - היא הרגישה שאמא זקוקה למנוחה. בלידה של נויה הבנתי ששום דבר בחיים אינו מובן מאליו. אנחנו חייבים לומר תודה על כל חיבוק, על כל חיוך, על כל לילה בלי שינה, ועל כל כוס שהילד שפך.

נויה הייתה כבר בת חצי שנה כשסיימתי עם הטיפולים, הכריתה של השד ושחזורו. למרבה הפלא, השחזור לא צלח. נסעתי הלוך וחזור למיון כשהתפרים נפתחים כל פעם מחדש. הרופא המנתח החליט להוציא את השתל לחלוטין. נשארתי אני ושד אחד. אז התחיל המסע השני שלי, המסע  לפרוטזה.

נכנסתי לחנות עתיקות, בה חוויתי את אחת מהחוויות הקשות בחיי, פרוטזה מסוג אחד וחזייה מסוג אחד. הייתי רק בת 29, ועדיין קינן בי הרצון להרגיש נשית וסקסית או לפחות נורמלית, בייחוד לאחר תקופה כל כך קשה. החלטתי שאני לא מוותרת ולחנות הזו לא חוזרת. התחלתי לחפש אחרי פריטים אופנתיים שייגרמו לי להרגיש שוב אישה. תיזזתי את חבריי בניו יורק ובאירופה שיחפשו לי חזיות עם כיסים לפרוטזות. אז גיליתי שקיים עולם ומלואו עבור נשים שחלו בסרטן השד. התחלתי לפנטז איך צריך להיראות הביקיני שלי אליו אוכל להכניס את הפרוטזה. במקביל, חברתי לסטודנטית לעיצוב אופנה שציירה וגזרה את הרעיונות שלי. לאחר מכן, תפרתי את בגדי הים החלומיים לנשים ללא שד במתפרה בתל אביב. הסיפוק היה אדיר.

בקיץ 2012, אני כבר הייתי בהפוגה מלאה מהמחלה, אך מצבה של אמי הידרדר. לפחות היא זכתה לדעת שלמרות הטיפולים, נכנסתי להיריון שני עם שיר- "שיר הניצחון" שלי על המחלה. בחודש השלישי להיריון אימי נפטרה. את שיר הנקתי משד אחד ויחיד במשך חצי שנה. הפרוטזה לעומת זאת הפכה לנשכן האהוב של שיר, והמשחק המועדף על נויה.

אחרי ששיר נולדה, החלטתי להגשים את החלום, ובגדול. פתחתי רשת חנויות לאופנה ואביזרים לנשים המתמודדות עם סרטן השד בחיפה ובתל אביב. לחנויות שלי מגיעות נשים מכל רחבי הארץ, חולות טריות ונשים שהחלימו לפני עשרים ושלושים שנה. תוך כדי הפתיחה של החנויות עברתי כריתה של השד השני ושחזור של שני השדיים, מה שהוביל אותי לתקופת החלמה ארוכה בה התחלתי לעכל את מה שעבר עליי בשנים האחרונות.

לסיום, חשוב לי לומר לכן בנות, היו מודעות לגופכן ולשינויים בשדיים. חשוב להגיע אחת לשנה לבדיקה של כירורג שד כבר מגיל צעיר. כמו שאתן הולכות לבדיקה שגרתית אצל הגינקולוג, הקפידו לבקר אצל כירורג השד. בדיקה של כמה דקות יכולה להציל חיים שלמים. הערנות שלי והמודעות  שלי לגופי סייעו לי לגלות את הגוש ולטפל בו במהירות האפשרית.

 file-1