40andlife - הבלוג של 40andlife

אין שאריות בחיים

לפני כמה זמן שאלו אותי, אם לא היו לך התחייבויות, משפחה וילדים, מה היית עושה עכשיו? מייד עניתי שהייתי אורזת תיק וטסה לטייל בעולם. עובדת תקופה במקום ומטיילת ולומדת את מה שיש למקום ללמד אותי. פוגשת אנשים, רעיונות חדשים וממשיכה הלאה למקום הבא. המחשבה שבאה אחר כך היתה שבכל מקום,אני עלולה להיקשר למקום או לאדם. […]

40andlife

12/11/2015


לפני כמה זמן שאלו אותי, אם לא היו לך התחייבויות, משפחה וילדים, מה היית עושה עכשיו? מייד עניתי שהייתי אורזת תיק וטסה לטייל בעולם. עובדת תקופה במקום ומטיילת ולומדת את מה שיש למקום ללמד אותי. פוגשת אנשים, רעיונות חדשים וממשיכה הלאה למקום הבא.

המחשבה שבאה אחר כך היתה שבכל מקום,אני עלולה להיקשר למקום או לאדם.

ולמה החיים לא מתחלקים בסדר אחר? למשל: חקירה ולמידה, בחירה, אופציה לשינוי בחירה והתייצבות?

בחיים האמיתיים החקירה והלמידה קורית בגיל צעיר. גיל שבו אנחנו לא מעוצבים, מורדים ומתבגרים. רוב הדברים בגיל הזה שלמדתי ועל פיהם בחרתי, אצלי לפחות, נעשו ממקום של חסך ולא מבחירה מושכלת. בחרתי לפי מה ייתן לי יותר חופש בחירה, מה ייתן לי יותר תחושה של בית וכמה מהר אוכל לממש את כל הדברים שאני רוצה.

בגיל הזה העולם היה נראה לי קסום ומחכה רק לי שאבוא ואכבוש אותו. חשבתי שאני הכי יודעת מה טוב עבורי ורק אני אחליט עלי.

אז למה כשאני שואלת את עצמי אם הייתי צריכה לבחור שוב, התשובה היא שקרוב לוודאי שהייתי בוחרת באותם הדברים?

אולי בגלל שאם הייתי מוותרת על כל הכישלונות, הייתי מוותרת גם על התובנות?

ואיך אני מחנכת את ילדיי לא לאבד את המקום הקסום הזה שנקרא רעיונות, שאיפות ותקווה במפגש עם המציאות?אני ושלומיקי