נעמיש - הבלוג של Naamish

אבטיח, לימון, נענע וקוקוס קלוי

מס’ ימים מתחילת המסע: 14 מס’ ימים עד לסיום: 16 (מחר באמצע הדרך) מס’ מתכון מתוך ה-30: 14 אני כל יום מגלה על עוד כמה אנשים שעוקבים אחרי הבלוג, ונכנסים כל יום לפוסט, שלא ידעתי שבגלל זוכרים אותי! גיליתי שיש אנשים בכל הארץ ויותר מזה, מעולם, שמסתכלים, כמעט על בסיס יום יומי, ואוהבים. אנשים מאוסטרליה, […]

Naamish

09/07/2017


מס’ ימים מתחילת המסע: 14

מס’ ימים עד לסיום: 16 (מחר באמצע הדרך)

מס’ מתכון מתוך ה-30: 14

אני כל יום מגלה על עוד כמה אנשים שעוקבים אחרי הבלוג, ונכנסים כל יום לפוסט, שלא ידעתי שבגלל זוכרים אותי! גיליתי שיש אנשים בכל הארץ ויותר מזה, מעולם, שמסתכלים, כמעט על בסיס יום יומי, ואוהבים. אנשים מאוסטרליה, ניו זילנד, גרמניה, דרום אפריקה, קנדה, ארצות הברית, רוסיה, ברזיל, צ’ילה ועוד ועוד. וזה הכי משמח בעולם! כי זה מזכיר לי  (מה שהרבה פעמים אני שוכחת) שזה לא רק אני שיושבת מול המחשב, וכותבת לי. זה עולם שלם בחוץ. של אנשים שקוראים ומתחברים , מקרוב ומרחוק, עם הכרות מוקדמת איתי, או בלי הכרות.

זה גם אתה, כן כן, אתה מירושלים שראית, או את מדימונה שהגבת, או אתם מחיפה שכתבתם לי אתמול, וקוראים עכשיו שוב את השורות האלה, ומנסים את המתכונים שלי.  ובכלל מרגשים אותי.

מנסה להתמקד בטוב, ובכל הדברים הטובים שהחודש הזה נותן לי, ולצמצמם את התגובות מסביב שמוציאות את האוויר והרוח מהמפרשים.

אמרתי היום לאבא, שאני אלופה בריצה למרחקים קצרים, כי ניסיתי להסביר שבפרוייקטים קצרים אני מלכת העולם, ועושה את זה בעיינים עצומות (תרתי משמע , לפעמים כל כך עייפה ש…), והוא אמר לי בתגובה:

“נעמונת, את אלופה למרחקים ארוכים, את פשוט עושה הפסקות קצת בדרך”

היום יום שבת, קמתי בבוקר אצל ניצן ותם, והתפנקתי בקפה טעים ומפנק של המלך תם. אבא הגיע לאסוף אותי לצור יגאל, ובדרך אספנו את דוד שלי (שהופך לדוקטור בקרוב והפך לגאווה של כל המשפחה ) את בת דודה שלי אמילי, מהלזנייה האישית של שנה שעברה, ואת האחת והיחידה, סבתא אספירונס, הסבתא היחידה שלי, שבבלוג הראשון באה עד באר שבע להפתיע אותי ולהכין איתי את הקובה סלק שלה, המיוחדת כל כך שרק היא בכל העולם מכינה אותה כל כך טעימה!  ממליצה בכל פה להכנס למתכון של הקובה סלק ולקרוא את הסיפור שכתבתי על סבתא שלי שם… וכל כך שמחתי שהיא הצטרפה אלינו ובאה היום, לחגיגות יום ההולדת 30 שלי.

דרך אגב, יש גם מתכון לקובה סלק טבעונית מהבלוג של שנה שעברה, לחובבי הטבעונות למינהם.

לא הרבה יודעים, אבל אני קרויה על שם אמא של סבתא שלי, סבתא נעימה, העיראקית מעיראק, שהייתה הסבתא הכל כך אהובה של אמא שלי. ואמא שלי הייתה כל כך מחוברת אליה, והיא נפטרה לפני שנולדתי (אבל הספיקה להכיר את אבא שלי) ועל שמה, אני קרויה. כאילו קצת נמצאת איתנו כל הזמן. ואמא תמיד מספרת שהיא המלאך השומר שלה.

אז אתמול, אמא שלי אמרה לסבתא, שלא כל יום חוגגים לנכדה שלה 30, ובטח לא לנכדה שקרויה על שם אמא שלה, אז עם משפט כזה…סבתא לא יכלה שלא להגיע לחגיגות….

הזמנו אלינו היום את כל המשפחה של אמא, שהם הצד העיראקי ההורס של המשפחה שלי. אנחנו כל כך דומים וכל כך שונים. יש אצלנו כל כך הרבה דעות שונות ומורכבויות, אבל יש לנו רק אחד את השני ולא יותר. יש לנו רק משפחה אחת. ודוד שלי תמיד אומר “משפחה לא בוחרים. זה קורה”.

אני הרבה דברים בעולם הזה, אבל נכדה טובה, אני לא כל כך.

הייתי רוצה להיות נכדה הרבה יותר טובה ממה שאני היום. וזאת נקודה למחשבה שמלווה אותי כל הזמן, לפני שיהיה קצת מאוחר מידי. כי סבתא יש לי רק אחת, והיא כל כך מיוחדת, ויש לה לב רחב, והיא מצחיקה, וכל שיחת טלפון מאחלת לי שבקרוב אצלי ושלנשמות טובות כמוני בסוף מגיע מה שהם חיכו לו כל הזמן, ושהיא מקווה בעזרת השם שתזכה לראות אותי מקימה משפחה ומביאה ילדים שמחים ומאושרים ובריאים לעולם. אז לי רק נותר להגיד. הלוואי. והלוואי שאצליח ואהיה טובה יותר מאיך שהייתי עד היום, כי באמת זה כל כך חשוב לי.

אז היום היו איתי במטבח גם סבתא (נשמה את צריכה את העזרה שלי?) ואמילי, הבת דודה המוצלחת כל כך שלי(נעמה זה ממש לא מובן מאליו שהצלחת להכניס אותי ללוז הדחוס של הבלוג הזה!!!) שהיא אמנם קטנה ממני ב12 שנה, אבל היא השראה כל כך גדולה עבורי. אמילי, זאת ההזדמנות להגיד, שאת חכמה, ויפה, גם מבחוץ אבל כל כך מבפנים. ואת מרגשת. ונוגעת בכל נים, ומדויקת כל כך. עם עצמך, ועם המילים שלך. ובחוכמה הגדולה שלך את מצליחה להסב לכל מי שלידך אושר גדול כל כך.

IMG_6540_640x480

כבוד לאמא רחלי שגם תקתקה את כל הארוחה היום בקלי קלות וגם פרגנה על השולחן במסאלה דוסה מיום ראשון שעבר,  בגרסה המיוחדת שלה….

IMG_6542_640x480 IMG_6548_640x480 IMG_6550_640x480

סלט אבטיח קר של נענע ; לימון וקוקוס קלוי

אז ככה, את המתכון קיבלתי מקרן, שהיא אמא של הילדה המהממת שאני מבלה איתה כמעט כל בוקר. התייעצתי איתה על מתכון קליל לשבת בצהריים, כזה שיתאים לקיץ, והיא סיפרה לי על משהו טעים שהיו אוכלים כל הזמן במידברן האחרון… אז מכיוון שלא הייתי במידברן ואין לי מושג איך הגישו, לקחתי את זה לעולם שלי, וזה מה יצא.

חותכים חצי אבטיח מתוק וטעים לקוביות, מוסיפים 2 כפות שמן זית טוב, ומלטפים את קוביות האבטיח. מוסיפים חצי צרור נענע קצוץ דק דק. וחצי לימון סחוט (לפחות. תטעמו מה טעים לכם. הלימון פה ממש מדגיש את הטעמים) וקצת מלח. קצת.

במחבת בצד, קולים קוקוס יבש טחון, עד שמזהיב, ומצננים. מפזרים מעל.

מערבבים הכל, ומפרים מעל עוד קצת קוקוס, נענע ומעט מלח.

מגישים קר!

תראו את הידיים הנפלאות של סבתא שלי. כמו ציור. פשוט תענוג.

IMG_6536_640x480 IMG_6537_640x480 IMG_6538_640x480 IMG_6539_640x480 IMG_6547_640x480 IMG_6565_640x480 IMG_6566_640x480 IMG_6568_640x480 IMG_6575_640x480 IMG_6576_640x480 IMG_6580_640x480 IMG_6584_640x480 IMG_6587_640x480

שאו ברכה,

נפגש מחר עם מתכון שהתחיל היום בהכנות בבית של מעין ואסא, ויפגוש אותנו להמשך מחר, בחום של תל אביב.

לילה טוב יקרים. למי שקורא את זה בערב, באמצע הלילה (עדי ונגל) או בבוקר מוקדם….

נשיקות

תשמעו את “תן לי סימן” של מירי מסיקה.

הופיע לי בטלפון היום, כשצדעתי לי בדיזינגוף….

אוהבת המון

נעמיש