daphnapilo - הבלוג של מה שכולם רואים (או שלא)

ורדים

הם הכירו בקרקוב לפני המלחמה. היא למדה בגימנסיה והוא עזר לאביו בחנות. היא היתה חברה בתנועת "עקיבא" והוא – ב"השומר הצעיר". כשראו זה את זו לראשונה, בדרך לתנועה, חייכו במבוכה. בפעם השניה  כבר אחזו ידיים ואחרי חודש נשבעו לאהוב לנצח.   בכל יום שישי, בדרכו הביתה, היה עובר דרך חנות הפרחים הסמוכה וקונה זר קטן […]

מה שכולם רואים (או שלא)

27/07/2019


ורדים

הם הכירו בקרקוב לפני המלחמה. היא למדה בגימנסיה והוא עזר לאביו בחנות. היא היתה חברה בתנועת "עקיבא" והוא – ב"השומר הצעיר". כשראו זה את זו לראשונה, בדרך לתנועה, חייכו במבוכה. בפעם השניה  כבר אחזו ידיים ואחרי חודש נשבעו לאהוב לנצח.

 

בכל יום שישי, בדרכו הביתה, היה עובר דרך חנות הפרחים הסמוכה וקונה זר קטן של ורדים לבנים. את הזר היה מניח בפתח ביתה וממהר להסתלק.

 

בכל יום שישי, היא היתה מביטה בחלון ומחכה. כשראתה אותו מתקרב הסתתרה מאחורי הדלת וכששמעה שהסתלק פתחה אותה והכניסה את הפרחים. נישקה אותם ושמה באגרטל.

 

היא עלתה לארץ עם ההכשרה והגיעה לקיבוץ בצפון. בכל יום שישי היתה מקבלת מכתב ובו ורד לבן מיובש.  ריח הוורד התערבב עם ריח החציר.

 

בקיבוץ היא הכירה את אריה.

 

הוא הגיע לחוף הרצליה באוניית מעפילים  והמשיך לתל-אביב.

 

ברחוב אלנבי הוא הכיר את לאה.

 

האהבות החדשות פרחו, הוורדים נשכחו. הם הולידו ילדים, שקעו בדאגות פרנסה, ורק מפעם לפעם, כשעבר ליד חנות פרחים, נזכר בוורד לבן. ורק מפעם לפעם, כשעברה ליד גן פורח, נזכרה בוורד מיובש.

 

שנים חלפו, הם הגיעו לגבורות ומעבר לזה. יום אחד הוא קרא מודעת אבל בעיתון: "אריה". יום אחד היא קראה מודעת אבל בעיתון: "לאה".

 

הוא מצא אותה בספר הטלפונים. בכל יום שישי היה מגיע אליה ובידו זר ענק של ורדים לבנים. בכל יום שישי היתה מחכה לו בחלון. מרחוק הריחה את הניחוח החזק של הפרחים וידעה שהוא מתקרב.

 

מאה וארבעה שבועות. מאה וארבעה זרים עד שחדל.

 

באי הלוויה, הקרובים והידידים, הניחו על קברו, אבן לזיכרון או פרח צבעוני. ורק חדי העין מביניהם, הבחינו באשה זקנה זרה מתקרבת. בידה האחת מקל הליכה ובשניה זר ענקי של ורדים לבנים.