הנשים של תל אביב

בתל אביב הנשים מובילות ברשימות המתמודדות לבחירות - אבל לכמה מהן באמת יש סיכוי להשפיע? דיברנו עם המתמודדות ציפי ברנד ("אסיפת הורים), שלי דביר ("עיר לכולנו") ואמילי מואטי ("עיר ללא גבולות")

טל שניידר

24/09/2013


בעוד בערים גדולות אחרות בישראל-  חיפה, באר שבע, ירושלים – התמודדויות נשים ברשויות המקומיות הן עדיין מדודות, זהירות ובחלק מן המקרים מתחסלות לפני שהחלו, הרי שבתל-אביב כיאה לבירה הליברלית והמודרנית של מדינת ישראל ריבוי רשימות הנשים עשוי לבלבל.

ברשימתו של ראש העיר המכהן, רון חולדאי, אופירה יוחנן וקרנית גולדווסר במקומות השלישי והרביעי. רשימת מרצ כוללת החל מן המקום השני את מיטל להבי, מהרטה ברוך-רון, אפרת טולקובסקי וגבי לסקי. "עיר לכולנו", כוללת את יעל בן-יפת ושלי דביר במקומות השני והשלישי. וברקע הרשימות אסיפת הורים, רשימת הורים, ועיר ללא גבולות (האחרונה אינה ממוקדת רק בנושא החינוך, אלא עם מצע רחב יותר) – בכולן רק נשים במקומות הריאליים.

התכנסנו (טלפונית) לכמה שאלות ותשובות עם ציפי ברנד מ"אסיפת הורים", שלי דביר מ"עיר לכולנו" ואמילי מואטי מ"עיר ללא גבולות".

ציפי ברנד, עיתונאית, בימאית, בת 43, עומדת בראש הרשימה "אסיפת הורים"

ציפי ברנד

למה את מתמודדת?

"אני אמא לארבעה, יש שכבה עצומה שהוזנחה בעיר הזו בעשור האחרון. בבחירות קודמות לגימלאים היה ייצוג, לצעירים היה ייצוג ועכשיו צריך שגם להורים לילדים יהיה ייצוג סקטוריאלי בעיריה. אנחנו רוצים להיות ה'גימלאים של ההורים'".

מה הדבר הראשון שאת רוצה לעשות אם תכנסי כחברת מועצה?

"לפתוח עוד בית ספר ולהפוך את בתי הספר לכאלה שישרתו את כל השכונה, ישמשו כמתנ"ס. שהעיריה תכניס עוד שעות חינוך לתוך בתי הספר הקיימים, אבל קודם כל אני פותחת עוד בית ספר".

איפה תפתחי עוד בית ספר?

"אקח את יחידת המחשב של העיריה שיושבת היום בתוך מה שהיה פעם בית הספר אנטוקולסקי, ואעביר אותם החוצה. בשביל מה יחידת מחשב צריכה לשבת בתוך האיזור העירוני? הם יכולים לעבוד גם מנהריה או מירושלים מצידי. בית הספר קיים שם וצריך לאכלס אותו בחזרה בילדים".

איך קרה שהעיר הגיעה לצפיפות כזו בכיתות?

"בעשור האחרון יש צמיחה מסיבית של כמות הילדים בעיר. זה לא שחלה עלייה בילודה, אלא שמשפחות צעירות החליטו להישאר לגור בתוך העיר גם עם הילדים. מספר הילדים צמח תוך עשור ב 25% וראש העיר המכהן לא עשה דבר כדי להקצות עוד מקומות. היום בגני החובה יש 5,200 ילדים ואנחנו כבר יודעים שבשנה הבאה, יהיו עוד 2,000 תלמידי כיתה א' שאין להם מקום בכיתות. אי אפשר להגיד שהעיריה לא יודעת שזה מה שקורה, אבל זה עניין של סדרי עדיפויות שלהם"

העיריה לא התמודדה עם זה בכלל?

"בנו קומות נוספות בבתי הספר הקיימים והתוצאה נוראית כי חצרות בתי הספר נותרו קטנות ומוגבלות וכמות גדולה יותר של ילדים צריכים להסתדר עם מרחב מוגבל. בשל כך, החליטו להוציא את הילדים להפסקות בדירוג, כל שכבה בשעה אחרת ואז בבתי הספר יש כל היום צילצולים. יושבים ילדים בכיתה א', ושומעים כל הזמן צילצולים של כיתות אחרות. איך אפשר להתרכז ככה?"

הרשימה שלכן היא רק בתחום החינוך? לא סקטוריאלי מדי? מה את מביאה איתך מבחינת עשייה ציבורית?

"אנחנו רוצות להחזיר את תל אביב להיות בירת החינוך של ישראל. אני ניהלתי מאבק על הוספת סייעות לגנים. העיריה השיבה לי שזה עניין של משרד החינוך ואין תקנים, אבל תוך כדי המאבק התברר שאם מתעקשים, העיריה נשברת".

יש הנחה כללית שחולדאי הולך להיבחר שוב. את תומכת בו?

"יש באמת תחושה כזו, אנחנו לא תומכים באף אחד. המטרה שלנו היא סקטוריאלית, להחזיר את העיר להורים. אני תושבת תל אביב כל חיי. אם הוא יבחר שוב, אני מתכוונת לשמש כקבוצת לחץ בתוך העיריה כדי לדרוש את הדברים שמגיעים להורים בעיר.”

אז אם יש כל כך הרבה בעיות בתחום החינוך, למה את לא יוצאת נגד חולדאי?

"אני בהחלט טוענת שיש הזנחה גדולה ואני לא מצליחה להבין איך זה שאדם שהגיע מתחום החינוך לא רואה מה קורה סביבו. הורים מספרים לנו שבפגישות הוא אומר לאנשים, 'לא מבין מה משפחות עושות במרכז תל אביב' במעין יהירות כזו שלו. הוא אומר 'החינוך זה עניין של הורים' לא של המערכת. הוא חושש שתל-אביב תהפוך לרעננה, מעין מקום של משפחות."

למה אין לך גברים ברשימה במקום ריאלי?

“יש לנו גברים ברשימה אבל הלכנו עם שלושתנו: רותי רוסו, אור אלתרמן ואני במקומות הראשונים כי הרגשנו ששלושתנו חזקות מאוד ולא מצאנו מישהו מספיק חזק ובולט כדי להיות בהובלה של הרשימה. רותי, אור ואני מובילות מאבקים ציבוריים. אור הקימה את מאמאזון, שזוהי רשת שמאגדת 45 אלף אמהות. זה בא מן המקום של חוסר בפעילות ובמרכזים להורים לגיל הרך. אני מקווה שאנחנו נעשה רוטציה בין המקום השלישי לרביעי ואז יהיה גם גבר חבר מועצה מטעמנו".

למה אתן רק עוסקות בחינוך? נשים זה רק לעניינים הביתיים של הילדים? אתן מזנקות הישר לתוך הסטריאוטיפים של פעם

“בגלל שהמצב של החינוך בתל אביב כל כך גרוע וזה המקום שבו אני רוצה להשפיע. אחרי שאנחנו נכנסו עם הרשימה שלנו, כל הסיעות האחרות מדברות פתאום כל הזמן רק על חינוך. זה הכי חשוב. זו הבעיה הדרמטית של תל אביב"

* * * * * *

שלי דביר, עורכת דין מסחרית, פעילה חברתית, בת 37, מקום 3 ברשימת "עיר לכולנו"

יש לכם חמישה מושבים במועצה היוצאת, כמה מנדטים את מעריכה שתכניסו בסיבוב הנוכחי?

“אני מעריכה שנכניס ארבעה. אנחנו סיעה עם כוח, היינו הגדולים ביותר במועצה היוצאת וגם נהיה משפיעים במועצה הבאה".

כשנמצאים תמיד באופוזיציה, כמה כוח יש לך?

"יש לנו המון הישגים מן האופוזיציה. בעשור שקדם לכניסתנו לא היתה אופוזיציה בעירית תל אביב. אנחנו עם חמישה מושבים הצלחנו לכופף את ידיו של ראש העיר, ולנהל מאבק חשוב על אי בניית מגדלים בפארק קרית הספר. לפני חמש שנים חולדאי אמר 'על גופתי המתה', והנה המאבק של עיר לכולנו הצליח, יש שם 13 דונם של פארק במקום מגדל. מאבק נוסף שאנחנו הובלנו הוא פתיחת ספר התקציב ודרישת השקיפות. עיר לכולנו היא זו שעתרה לבית המשפט המחוזי והכריחה את העיריה לפרסם את התקציב העירוני וכך הוא עלה בפעם הראשונה ב 2009 לאינטרנט".

שלי דביר

יש גישה רווחת בתל אביב שחולדאי עומד להיבחר שוב. את מרגישה זאת?

"אני חושבת שזה לא ראוי שראש עיר יכהן כל כך הרבה זמן. החוק בישראל צריך להכיל הגבלת כהונה כך שיוכל לכהן לכל היותר שלוש קדנציות. אולי אפילו רק שתיים. לצערי, התושבים לא מבינים שיש להם כוח בידיים לשנות ולהזיז, גם ברמה העירונית".

אז למה לא מתארגנות כל הסיעות והרשימות ביחד? אנשים לא באמת רואים את ההבדל ביניכם לבין סיעת מרצ, לדוגמה

"דווקא הפיצול הזה, יאפשר לכולנו לתקוף אותו יותר טוב. אנחנו מסרבים לקבל את הגישה שהקרב אבוד מראש. אנחנו עובדים קשה כדי להחליף אותו. איחוד של כל הסיעות המתנגדות רק יחליש את חולדאי. מדואל שלנו מתחזק מאוד בדרום העיר ולוקח מידיו של חולדאי קולות שהם שונים מן הקולות של מרצ".

למה את החלטת להתמודד?

“אני עורכת דין ועובדת במשרד מסחרי ויש לי ילדה בת שלוש וחצי. לפני שנתיים בקיץ 2011, הייתי מבין מובילות מחאת העגלות, מחאה שבזכותה נכנס חוק חינוך חינם ונחסכו למשפחות הון רב. עד אותה המחאה, רק ילדים מגיל 5 נכנסו לחינוך עירוני חינם. הבנתי אז שאי אפשר לעצור במחאת העגלות, וחייבים להיאבק על הוספת כוח אדם לגנים. המאבק על הוספת סייעת שניה לגני טרום חובה, הוא שלי ולשמחתי גם המאבק הזה הצליח. אני הייתי מול העיריה בעניין הזה, נפגשתי עם מחלקת החינוך. אני מובילה מאבקים נוספים בתל אביב, להעביר את מבנה 'בית צעירות מזרחי', שנמצא ברחוב דב הוז, לידי הציבור ולהפוך אותו למרכז קהילתי, אחרי שהעיריה תכננה להעביר אותו לידיים פרטיות. אני מוחה על כך שיש מעט מדי מבני ציבור למען הציבור ולמען הילדים, אבל 'עיר לכולנו' לא עוסקת רק בחינוך ובפריזמה הצרה של הורות בתל אביב. אנחנו גם עסוקים עם מצב חוף הים, נלחמים נגד כרית עצים בעיר, נגד זיהום האוויר, ועל שיפור התחבורה הציבורית".

ובכל זאת, כמה מילים על ההחלטה האישית שלך להצטרף לפוליטיקה. יש הבדל בין אכפתיות ציבורית לבין זינוק לתוך הקלחת הזו. אם תהיי חברת מועצה, זה ללא שכר...

"נכון, זה כבר לוקח המון מזמני הפנוי אבל אם אצליח להשפיע ולו במקצת על איך שתל אביב נראית, זה הדבר שמניע אותי. יש בתל אביב המון כסף וחייבים להסיט את המשאבים העירוניים האלה לכיוונים הנכונים".

* * * * *

אמילי מואטי, יועצת תקשורת, פעילה חברתית, בת 33, מס' 2 ברשימת "עיר ללא גבולות"

את יועצת תקשורת, למה את עוברת לצד השני של המתרס ומתמודדת?

"אף פעם לא הייתי בצד האחר מאלה שיצגתי ועבדתי איתם. גם כמייעצת עוד כשחייתי בפריז עבדתי עם ארגון בתחום הזנות, ובארץ עבדתי עם עמותת כ"ן. בבחירות האחרונות הייתי בקמפיין של ציפי לבני. הערך המוסף שלי הוא שתמיד הבאתי איתי עשייה ודברים מעבר."

אז מדוע עכשיו?

"חיכיתי לזה. עוד בבחירות האחרונות לכנסת חשבתי על דרך להתמודד ועצרתי כי הרגשתי שאני צריכה להביא איתי יותר עשייה. התוצאה של הבחירות לכנסת אגב, הראתה שנכנסו לא מעט אנשים שבאו כך סתם, ללא רקורד עמוק. אז אני עכשיו מתחילה עם מועצת עיר וזה מקום נכון וטוב להתחיל ממנו. ההתמודדות הזו קשורה יותר לצרכים של בני האדם שחיים סביבי, ללא שאלות גדולות של שלום ומלחמה, אלא שאלות של חיי היום יום של כולנו"

אמילי מואטי. צילום: אלדד רפאליצילום:  אלדד רפאלי

למה החלטת ללכת עם אסמא אגבריה?

"התאהבתי בה בבחירות האחרונות כשהובילה את רשימת דעם. היא ריתקה אותי. אישה מעוררת השראה שגם עשו עליה סרט ממש לאחרונה, במסגרת סרטים על נשים מהפכניות במזרח התיכון. אסמא היא חכמה וכריזמטית, פמיניסטית ומאוד שונה מאנשים אחרים"

אבל היא הוכיחה במהלך כל מערכות הבחירות שהיא התמודדה בהן שיש לה כריזמה, יכולת לרתק שומעים, תקשורת מפנקת ומעט מאוד יכולת לגרום לאנשים להצביע לה

“אנשים קשה להם לעכל את אסמא, שהיא גם ערביה, גם מאוד משכילה ופמיניסטית. שהיא בכלל עוסקת בתחום המעמדי ולא מתעסקת עם העניין של הזיהוי הדתי, כי היא טוענת שהעוני דופק את כולם באותה המידה. היא מקדימה את זמנה ואני איתה כדי לתרגם את האישיות שלה ושלי לידי כוח פוליטי, גם אם זה יקח זמן".

כמה בוחרים אתן צריכות כדי להכניס חברת מועצה אחת?

"אנחנו צריכות בין 3,500 ל- 4,000".

כמה בוחרים הצביעו לרשימת דעם ברחבי כל הארץ בבחירות 2013?

“הצביעו לה 3,000 בכל הארץ, אבל זה לא אומר הרבה, כי אחוז החסימה היה מאוד גבוה ואנשים במישור המקומי מצביעים אחרת מאשר בבחירות הכלליות".

איך את מרימה עכשיו את הקמפיין?

"אני מגייסת מתנדבים. יש לנו כבר 50 שפועלים ברחבי תל אביב ופרוסים במקומות שונים כל יום. אנחנו מגייסות תרומות, כי כמובן שקשה לנו להתמודד אל מול הכסף הגדול ששופכות מפלגות וסיעות אחרות. הבאנו כל אחת ערבות של 25 אלף ש"ח מן הבית, וסביבנו יש הרבה אנשים שמאמינים בנו ומוכנים לעבוד עבורנו ולא מקבלים שכר על ההתנדבות שלהם".

מה המסר המרכזי של 'עיר ללא גבולות'?

“סולדיריות וקהילתיות. עיר שאין בה גבולות פנימיים, שבה אנשים מגיעים ממקום למקום ומקבלים את החינוך באותה הרמה. את יודעת שילדים מצפון העיר מעולם לא פגשו ילדים ערבים מיפו? יש פה ילדים ערבים במרחק חמש דקות באופניים וילד מאזור כיכר רבין שומע על קיומם רק מן הטלוויזיה. העיר לא מפגישה אותם והם לא משוחחים זה עם זה. והילדים מיפו, אותו הדבר, הם חוששים מילדים מצפון העיר, מן המגע איתם, כי הם מרגישים שילדים יהודיים אולי חכמים וחזקים יותר. במקום לטפח עיר שהיא מודל לכל המדינה, יש כאן חיזוק של תחושת נחשלות".

מה היה שיעור ההצבעה ביפו ב 2008? יש לכן סיכוי לקבל שם תמיכה מקומית?

"לצערי שיעור ההצבעה באיזור יפו ב 2008 היה נמוך מאוד. זה לא קהל שהעיריה משקיעה בו והתושבים שם התרגלו לכך שמתעלמים מהם. לנו יש חוגי בית ביפו, ופעילים מיפו. אסמא מאוד מוכרת שם".

ואת? מישהו מכיר אותך בדרום העיר?

“הופתעתי לגלות שהקונספט הזה של ערביה ויהודיה שרצות יחד הוא אטרקטיבי. לכל מקום שאנחנו מגיעות, אנשים מתקהלים סביבנו ומתלהבים".

>> את הפוסטים של טל ניתן לקרוא גם בפלוג, הבלוג הפוליטי